סופר, משה

משה, בן ירושה ושלמה, נולד ביום ח' באלול תש"ט (2.9.1949) בהודו. משפחתו ברוכת הילדים עלתה לארץ בשנת 1950, סמוך להקמת המדינה, והייתה בין ראשוני המייסדים של מושב עופר שבחוף הכרמל. שם גדל משה בתנאים קשים של הסתגלות לסביבה החדשה ולעבודה מפרכת, שלא הורגל בה. לאחר שסיים את לימודיו היסודיים בבית-הספר הממלכתי-אזורי בחוף הכרמל, לא יכול להמשיך את לימודיו, והחל לעבוד במשק של אביו ובעבודות עונתיות שונות – עד שהגיע מועד גיוסו לצה"ל. משה גויס לצה"ל בסוף שנת 1967 והוצב לחיל השריון. אחרי הטירונות השתלם בבית-הספר לשריון והיה לאיש צוות טנק. בתקופת שירותו נתגלו סגולותיו המצוינות ודבקותו במשימות שהוטלו עליו במסגרת תפקידו. עד מהרה עלה בדרגה והגיע לדרגת סמל. בהמלצה להעלותו בדרגה כתב מפקדו: "חייל טוב, ממלא תפקידו לשביעות רצון מפקדיו". כאשר שוחרר מן השירות, נרשם בתעודת השחרור שלו: "התנהגות טובה מאוד". לאחר השחרור הוצב ליחידת מילואים של החיל ולעתים היה נקרא לתקופות של שירות מילואים. לאחר שחזר לחיים האזרחיים, שב משה למושב שלו, שם סייע בשיקום משק אביו וגם עבד בחוץ, כדי לסייע בפרנסת המשפחה, ותקופה מסוימת עבד כמסגר במפעלי קירור ואחסנה באשדוד. משפרצה מלחמת יום-הכיפורים, נמנה עם ראשוני המתייצבים ונשלח עם יחידתו להשתתף בקרב נגד הסורים ברמת הגולן. כעבור ימים אחדים הוכרז משה כנעדר, שכן לא נודע כיצד מצא את מותו. לימים נמצאה גופתו ונקבע, כי נפל בקרב ביום ט"ו בתשרי תשל"ד (11.10.1973). הוא הובא למנוחת-עולמים בחלקה הצבאית של בית-העלמין בחיפה. השאיר אחריו הורים, שלוש אחיות ושישה אחים. בן 24 היה בנופלו. "איש צוות מצטיין ואהוב על חבריו", אמר עליו מפקדו הישיר במכתב-תנחומים, שכתב למשפחתו האבלה. משפחתו תרמה ספר-תורה על שמו לבית-כנסת.