סופר, אברהם

בן יפה ודויד, נולד ביום י"ח באלול תרפ"ג (30.8.1923) בבגדד, בירת עיראק. בהיותו בן ארבע עלו הוריו לארץ והשתקעו בירושלים. אברהם למד בתלמוד-תורה "דורש-ציון", עבר לבית- הספר "אליאנס" ושם למד זמן קצר. בגלל מצבה הכלכלי הקשה של המשפחה נאלץ ללמוד בבית-הספר הזר "רטיסבון" וסיים בו את לימודיו בהצטיינות. מחוסר אמצעים נבצר ממנו לספק את תשוקתו הגדולה להמשיך את לימודיו והחל לעבוד כפקיד בבנק אפ"ק. בראשית מלחמת-העולם השנייה התגייס בלי ידיעת הוריו לצבא הבריטי. לדרישת הוריו, שהסתמכו על גילו הצעיר, שוחרר נגד רצונו. לאחר זמן חזר והתגייס ושוחרר שוב. אחרי מלאות לו 18 שנה התגייס בפעם השלישית ואז כבר נתקבל לשירות ברגימנט הפלשתינאי המעורב ופעל רבות בתעמולה פנימית ובבקשות למען הפרדת החיילים היהודים לפלוגות מיוחדות. אברהם הצטיין בהקפדתו על סדר ומשמעת ובהתנהגות למופת והומלץ עליו לשולחו לקורס קצינים, אך הוא סירב. בהיותו בשירות בצפון-אפריקה השתתף עם חיילי יחידתו במתן עזרה ארגונית ותרבותית לתושבים היהודיים. לפי בקשתו הועבר אל הבריגדה היהודית שאך זה הוקמה, ובאיטליה פעל בהגשת עזרה לשארית הפליטה. לפני שחרורו מהצבא כתב להוריו: "משנסתיים תפקידנו בגולה, עלינו להילחם בארץ בעד עמנו ובעד עתידנו". בשש שנות שירותו בצבא הקדיש את כל זמנו הפנוי, כספו ומרצו להשתלמות. כששוחרר וחזר ארצה עבר בהצלחה בחינות הכניסה לאוניברסיטה, אך מחוסר אמצעים הוכרח לדחות את לימודיו באוניברסיטה והסתפק לפי שעה בלימודי ערב פרטיים. אברהם הקדיש כשנה לפעילות בארגון החיילים המשוחררים ועזר לרבים מהם בקליטתם בחיים האזרחיים. הוא חזר לעבודתו בבנק ועם זאת תרם את חלקו למולדת בש"י (שירות הידיעות) של ה"הגנה". אברהם נפגש עם ערבים והשכיל להוציא מפיהם ידיעות נחוצות וכך מצא דרך לסוחרי-נשק ערביים ורכש מהם נשק בשביל ה"הגנה". בחורף תש"ח, בפרוץ מלחמת-העצמאות לאחר החלטת עצרת האו"ם על החלוקה, המשיך בשירותיו אלה וגם בפעולות קרביות במקור חיים, ברמת רחל ובעמדות שונות בעיר, ורק לעתים רחוקות היה בא הביתה. הוא ידע היטב שפגישותיו החשאיות מסוכנות יותר מהפעולות הקרביות, ולכן השתדל להכין את אביו לקראת כל אפשרות ולנחמו ולחזקו מראש, ומאחיו הצעיר דרש שישקוד על השתלמות בלימודים ואף תמך בו לשם כך כדי שיצליח להשיג את מה שנבצר ממנו עצמו. ביום 11.4.1948 היה עליו לעלות בדרכים הידועות לו לכפר אבו-טור ולהיפגש שם עם ערבי בעניין ידיעות ונשק. אך הממונים עליו עיכבוהו ליומיים, כדי שיעלה להר בשיירה בטוחה ומוגנת של אנשי המדע והרפואה שעמדה להגיע לבית-החולים "הדסה" שעל הר-הצופים. הדרך להר-הצופים עברה בשכונת שייח'- ג'ראח הערבית ועם פרוץ המלחמה התאפשרה התנועה להר בשיירות שאובטחו על-ידי הצבא הבריטי. בשעות הבוקר של 13.4.1948 יצאה שיירה להר-הצופים, לאחר שהבריטים הבטיחו כי הדרך פתוחה ובטוחה. השיירה נתקלה במארב ערבי בשכונת שייח'-ג'ראח ומאות ערבים המטירו עליה אש עזה. חלק מכלי הרכב הצליחו להיחלץ ולחזור, אך שני אוטובוסים, אמבולנס ומשוריין ליווי נלכדו במארב. במשך שעות רבות לחמו אנשי השיירה וניסו למנוע התקרבות הערבים לכלי הרכב. אש שנורתה מעמדותינו בעיר ובהר-הצופים וכן משוריינים שנשלחו למקום לא הצליחו לסייע לשיירה. כוחות צבא בריטיים שהיו במקום לא התערבו ולא עשו דבר כדי לסייע, למרות הפניות אליהם. בשעות אחר-הצהריים הצליחו הערבים להעלות באש שני אוטובוסים על נוסעיהם. רק לפנות ערב התערבו הבריטים וחילצו את הניצולים מכלי הרכב הלכודים. באותה שיירה, ביום ד' בניסן תש"ח (13.4.1948) השיגו המוות האכזרי. הובא למנוחת-עולמים בקבר אחים בבית-הקברות בסנהדריה