סוסנובסקי, יוסף (יוסי)

בן חיה וחיים, מראשוני כפר סבא, נולד ביום ט"ו באדר תר"ץ (15.3.1930) בכפר סבא. בשנות לימודיו בבית-הספר המקומי היה ילד שקדן וצייתן ונתחבב על מוריו. הוא טיפל בחיבה ובמסירות בבעלי-חיים ובגינתו הקטנה שליד הבית וקיבל על כך תעודת שבח מהקרן-הקיימת-לישראל. בשעות הפנאי עזר להוריו בעבודות המשק המעורב. מחוסר מקום בבית-הספר המקצועי על שם מכס פיין נדחתה בקשתו להתקבל אליו ללימודי מיכניקה ולכן למד עוד שתי כיתות-המשך בבית-הספר בכפר סבא. בגלל מחלת אביו הפסיק את לימודיו, על אף התנגדות הוריו, באומרו: "עד עתה עבדת, אבא, למעני, מעתה אעבוד אני למענך!" הוא התמסר כליל לעבודה במשק והשתדל לעלות בהישגיו על אחיו הגדולים, ושיא אושרו היה כשאביו שיבח את עבודתו. בשעות-הפנאי המעטות עסק בספורט, ובעיקר בכדורגל שהצטיין בו, ובאימוני הגדנ"ע. אחרי החלטת החלוקה של עצרת האו"ם ב-29.11.1947 ופרוץ מלחמת-העצמאות בעקבותיה, התנדב לשירות בחטיבת "אלכסנדרוני" ושירת כמקלען ביחידתו. בתקופת האימונים נפצע פעמיים, אך סירב לקבל חופשה. הוא הצטיין בשירותו בהגנה על גשר הירקון, בפעולות הטרדה בקלנסוה וג'לג'וליה, בכיבוש כפר סבא הערבית, סלמה, חיריה ובקרבות ואדי ערה ועין שמר. בחופשותיו הקצרות היה מעודד את הוריו, מסתיר מהם את עייפותו ורשמי הסכנות שעברו עליו. אחיו הגדול, יהושע ז"ל, ששוחרר מסיבות משקיות (אך המשיך לשרת בחי"ם ונספה בתאונת-עבודה ביום כ"א באלול תש"ט), רצה ללכת במקומו לשירות מלא בצבא, אך יוסי סירב באומרו: "אני התחלתי ואני אגמור". בעת מבצע "בן-נון א'", ההתקפה על מערך הלגיון בלטרון לפריצת הדרך לירושלים, תיגבר גדודו את חטיבה 7 והוטל עליו לכבוש את לטרון. הכוח התוקף נתקל בכוחות אויב עדיפים ונאלץ לסגת. בשעת הנסיגה, ליד הכפר בית-ג'יז, כשאמר לו חברו להשליך את מקלע ה"ברן" ולברוח עם הבורחים השיב: "לא קיבלנו פקודה לסגת, לא אברח ולא אפקיר את הנשק היקר". בקרב זה נפל ביום י"ז באייר תש"ח (26.5.1948). ביום כ"ה בחשוון תש"י (17.11.1949) הובא למנוחת-עולמים, עם חבריו שנפלו יחד עימו, בבית-הקברות הצבאי בהר-הרצל בירושלים.