סוסאן-שושן, יצחק (ג’קי)

יצחק (ג'קי), בן הלן ושמעון, נולד ביום ב' בניסן תשי"ד (5.4.1954), בעיר סתת שבמרוקו, ועלה עם משפחתו לארץ במאי 1956. במשך שנה ישבה המשפחה בקיבוץ חמדיה, ולאחר מכן עקרה למצפה רמון, שם למד יצחק בבית-הספר היסודי. יצחק, או ג'קי כפי שכונה בפי כל, היה נער תוסס ומלא חיים. אך-על-פי-כן הקדיש שעות ארוכות וסבלנות מרובה לציוריו וללימודי המוסיקה שלו. הוא ניגן באקורדיון, והמוסיקה הייתה אחת מאהבותיו הגדולות. ג'קי היה חבר בתנועת "השומר הצעיר" ובארגון "הפועל". בהיותו ספורטאי מעולה ונלהב, הקדיש את מיטב זמנו לאימונים. הוא השתתף בחוג לג'ודו, שיחק בכדור-יד והיה חבר בחוג לטיסנאות. בקפיצות לגובה ולרוחק השיג מקומות ראשונים, והשתתף לא פעם בצליחת הכינרת. כשהיה בן שתים-עשרה עברה משפחתו להתגורר באשדוד, שם למד בבית-הספר התיכון המקיף. כבר בימיו הראשונים בעיר, גילה את הים. הוא נהג להתרוצץ על החוף, לדוג דגים, לשחות הרבה ולערוך ריצות בחולות. מכיוון שהצטיין באימוני הגדנ"ע, נשלח לקורס מ"כים וסיים בהצטיינות. כמו-כן השתתף בחוג לריקודי עם. יצחק גויס לצה"ל בראשית מאי 1973 והוצב לחיל הרגלים. אם כי זכה בהמלצות להמשיך את לימודיו הגבוהים בבית-הספר לחינוך גופני, החליט לשרת קודם לכן בצבא. הוא התנדב ליחידת צנחנים, אך את הכנפיים ואת הכומתה האדומה לא הספיק לענוד. סיפרו עליו חבריו ומפקדיו ליחידה: "בטירונות היה שקט וצייתני, והפגין כושר תפיסה גבוה וכושר גופני מעולה. אם כי סבל מרגל פצועה, יצא איתנו למסע של שמונים קילומטרים ועבר את מסלול המכשולים כמו כולם. אחר כך, בזמן המלחמה, ירדנו כולנו לאבו רודס והשתתפנו בכמה מרדפים. כאשר ג'קי לא יצא לאחד המרדפים,היה רב וכועס ומרגיש עצמו מקופח. כשהיה חוזר ממרדף היה זקוף, גאה וכולו אומר שמחה. לא מתאוות ההרג, חלילה, אלא בגלל ההרגשה: נלחמתי ויצאתי מנצח". במלחמת יום-הכיפורים היה עם יחידתו בחזית הדרום. ביום כ"א בתשרי תשל"ד (17.10.1973), התקבלה הפקודה לצאת לכיוון "החווה הסינית". הוחלט לשלוח חולית חילוץ, ומכל מחלקה נבחר חייל אחד. מספר מפקדו: "ג'קי ביקש ללכת, אם כי ידע על הקרבות המרים המתנהלים באזור. תוך כדי קרב נפגע מצרור מקלע מצרי ונפל". הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין באשדוד. השאיר אחריו הורים ושלושה אחים. לאחר נופלו הועלה לדרגת רב-טוראי. במכתב תנחומים למשפחה השכולה כתב שר הביטחון דאז, משה דיין: "יצחק היה חייל מסור וחבר מצוין. הוא היה אהוד על מפקדיו ועל חבריו לנשק".