סולימאני, יעקב

יעקב, בן מלכה ואהרון, נולד ביום כ"ג בשבט תש"ז (14.2.1947) בפרס, ועלה ארצה עם משפחתו בשנת 1952, כשהיה בן חמש. הוא למד בבית-הספר היסודי "שקמים" בשדרות והמשיך את לימודיו בבית-הספר התיכון-אזורי "שער הנגב". ינקלה, כפי שכינוהו באהבה בני משפחתו וידידיו, היה ילד עירני ומלא מרץ וחיות. הוא היה תלמיד חרוץ ושקדן והצליח יפה בלימודים. בבית-הספר היה בין התלמידים הבולטים מבחינה חברתית. מעטים היו האנשים שלא הכירוהו, אם לא בשמו, אז לפחות לפי מראה עיניים. את שעות הפנאי בילה במועדון הנוער ושם נתגלה לראשונה כישרונו המיוחד לפעול עם אנשים ולהפעילם. בעיקר הצליח בעבודה עם נוער ועם ילדים. הוא החל בעבודה חשובה זאת כמתנדב והדבר כבש את לבו. תוך כדי מעשה הבין שעתידו טמון בעבודה עם נוער. כאן מיצה את מלוא כוחו ואת כל כישוריו. הוא הרבה להשתתף בקורסים שונים, והתקדם בכוחות עצמו. ינקלה סיים בהצלחה קורס פעילים וחש עצמו ראוי לקבל תפקידים אחראיים בוועדות החברה הקבוצתיות של המועדון. עד מהרה יצא שמו לתהילה בין האנשים שעבדו אתו. הם למדו להעריך את ביטחונו העצמי ואת אמונתו בנערים שהופקדו בידיו. השקט שלו ורצינותו השפיעו על הנערים שבטיפולו ואפילו הפרועים שבהם למדו להקשיב בשלווה לדבריו. קרנה ממנו שלמות פנימית, שהשרתה ביטחון ורוח טובה על כל אדם שפגש בו. הצלחתו הרבה בעבודתו דרבנה אותו להמשיך ולהתקדם בתחום זה. יעקב גויס לצה"ל במחצית נובמבר 1956 והוצב לחיל השריון. לאחר הטירונות עבר קורס למקצועות השריון והשתלם בתותחנות ובנהגות. לאחר שסיים את הקורס הוצב לחטיבה שבע, בתפקיד תותחן טנק. השירות בחטיבה הפך אותו ללוחם מעולה ולחייל ממושמע למופת. מפקדיו ידעו שיוכלו לסמוך עליו וכי ימלא בשלמות כל משימה שיטילו עליו. חבריו ליחידה מצאו בו חבר נאמן, שאפשר לספר לו כל דבר המעיק על לבם. למרות שעיסוקיו בצבא לא הותירו בידיו הרבה זמן פנוי, לא נותקו קשריו עם המועדון בשדרות. בכל חופשה הקפיד לבקר אצל חניכיו ולראות כיצד מתקדם הטיפול בתחומים השונים שעסק בהם לפני גיוסו. הנערים היו גאים בחייל שלהם והוא שמח לשמש להם דוגמה ואתגר לשאיפותיהם. לאחר תום שירותו הצבאי חזר ינקלה לשדרות והתמיד בעבודתו עם הנוער של העיירה במשך ארבע שנים תמימות. מקץ תקופה זו הרגיש שהוא בקי כל צורכו בעבודת השדה וכי עתה הגיע הזמן להקנות לניסיון המעשי גם בסיס תיאורטי. הוא נרשם ללימודים במכון להכשרת מדריכי נוער בבאר-שבע והתחיל מרחיב את ידיעותיו בתחום בעיותיו של הנוער. לאחר שסיים בהצלחה את הלימודים במכון, חזר לשדרות, והפעם הוטל עליו לנהל את המועדון, ששנים לא רבות לפני כן היה בו חניך. הוא היה מנהל שהכיר את המועדון שלו לפני ולפנים. כיוון שבמועדון זה עברה עליו ילדותו, לא הייתה בעיה זרה לו והנערים הרגישו שיש כאן אדם המבין אותם. ינקלה היה אדם שצמח מתוכם, ורבים מהם ראו בו אח בוגר, שאפשר לפנות אליו בכל בעיה, בלא בושה ובלא פחד. הם ידעו שתמיד ימצאו אצלו אוזן קשבת ולב פתוח. במלחמת יום-הכיפורים השתתף ינקלה בקרבות הבלימה הקשים שניהלו כוחותינו על גדות תעלת סואץ, ליד גשר פירדאן. ביום י"ב בתשרי תשל"ד (8.10.1973), נהרג ינקלה מפגיעה ישירה בטנק שלו. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין בשדרות. השאיר אחריו אישה והורים. הוריו תרמו לזכרו ספר תורה; במלאת שנה לנפילתו, נחנכה סדנא חינוכית לזכרו בבית הנוער העירוני בשדרות.