סולימאן, יעקב
בן יצחק ופלורה. נולד ביום ז' בניסן תש"י (25.3.1950) בבגדד שבעיראק. לפני שמלאה לו שנה עלתה המשפחה לארץ. התחיל ללמוד בבית-הספר על-שם ברנדייס שבאיזור ג' בהרצליה וסיים את לימודיו היסודיים בבית-הספר היסודי על-שם ויצמן שבהרצליה. אחרי-כן למד בבית-הספר לדיג ולספנות "מבואות ים" שבמכמורת. יעקב אהב את הים ואת כל הקשור בו. הדיג והטיולים בחיק הטבע היו עניינו הגדול בחיים. אלמוגים וקונכיות נהדרות קישטו את חדרו. הוא אהב את הטבע ואת השקט והיה מסוגר בתוך עצמו. במסגרת בית-הספר "מבואות ים" התכונן לשרת בחיל-הים. הוא היה אחד התלמידים הטובים בכיתתו, למרות שנתקל בקשיים כספיים במימון הלימודים. לצורך זה השתכר בעצמו בעבודות סבלות, בניין וחקלאות בימי חופשתו. לפני שהתגייס לשירות סדיר טייל ברחבי העולם כסיפונאי על אניית סוחר ישראלית. יעקב גויס לצה"ל ביולי 1968 והתנדב לשרת בחיל-הים כמובן. הוא היה חייל טוב וממושמע ובכל מבצע קשה היה הוא המתנדב הראשון. חבריו חיבבו אותו בשל אופיו השקט והנוח. הוא היה דואג להוריו, בייחוד לאמו החולה. גם ברגעיו האחרונים ביקש מחברו, שליוהו לבית-החולים, שיגיד לאמו ולאביו שהוא לא סבל הרבה, אפילו ברגעי-חייו האחרונים. ביום י"ז בשבט תש"ל (24.1.1970), נפל בעת מילוי תפקידו בחילוץ משאית התחמושת שהתפוצצה באילת. הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בקרית-שאול. מטעם חיל-הים נשלח מכתב-תנחומים למשפחתו ובו כתוב לאמור: "מעת קבלת הפיקוד על האנייה זוכר אני את יעקב ופניו המחייכות, רצונו העז לעזור לחבריו וליישם את ידיעותיו המקצועיות לנושאי עבודתו. יעקב היה חייל ולוחם למופת, ממושמע, קפדן וחברותי". בבית-הכנסת "אלי כהן" בשיכון ויצמן הודלק נר-תמיד לזכרו; כן ניתנה לבית-הכנסת פרוכת ארגמן לארון הקודש, ועליה רקומים באותיות זהב, שמו ותאריך נפילתו.