סולטן, שמואל

בן רחל וסעדיה, נולד ביום ט"ו בשבט תשכ"א (1.2.1961) בנהריה. כבן למשפחה מסורתית, התחנך בבתי-ספר דתיים. תחילה למד בבית-הספר היסודי "הרמב"ם" בנהריה, ולאחר שש שנות לימוד עבר לבית-הספר "תפארת ישראל" בחיפה, ומשם – לישיבה התיכונית בצפת, בה למד שנה במגמה הריאלית. בהיותו בן 16 נפטר אביו. כבן הבכור במשפחתו ראה את עצמו אחראי לפרנסת בני-ביתו. הוא קטע את לימודיו התיכוניים והחל ללמוד מקצוע – פחחות רכב. באוגוסט 1979 התגייס לצה"ל ושירת בחיל-החימוש. כיתום המטופל באחים ואחיות קטנים, יכול היה להקל על עצמו את השירות, אך הוא עמד על רצונו למלא את חובתו בצבא הסדיר. גאה היה על שירותו בצה"ל. אחרי שעבר אימוני טירונות נשלח לקורסים מקצועיים בחיל-החימוש. באוגוסט 1980 הוענקה לו דרגת רב"ט. הוא יצא לקורס צניחה, ובפברואר 1982 הועלה לדרגת סמל. במלחמת שלום הגליל פיקד על נגמ"ש. ביום י"ח בסיוון תשמ"ב (9.6.1982) במהלך קרב ליד הכפר חלדה, נפגע הנגמ"ש שלו ושמואל נפל. בן 21 היה במותו. הוא הובא למנוחות בחלקה הצבאית בבית-הקברות באשקלון. השאיר אחריו אם, שלושה אחים ושתי אחיות. שר הבטחון אריאל שרון כתב עליו במכתב תנחומים למשפחתו: "סמל שמואל סולטן נתן את חייו למען מולדתו. הוא היה חייל אחראי וביצע את המשימות שהוטלו עליו בדבקות ובמסירות מאין כמותם. שקט אופייני ליווה אותו בכל תקופת שירותו. יצא לקורס צניחה כחייל מצטיין ובאמצע הקורס נקרא לשוב לגדוד. כמו תמיד התייצב בין הראשונים". מפקד יחידתו כתב למשפחתו: "בנכם נשאר כסמל של חריצות ועזרה. מעטים מסוגלים לעשות כמוהו כל דבר עד הסוף וביסודיות. הכבוד הגדול ביותר שאפשר להעניק לנופלים הוא שרוחם מהלכת בתוכנו. נשתדל לבנות על השורשים, שהם נטעו בנו במו גופם, בית נאה וחברה יפה"