סולוביץ, אברהם (“סולו”)

בן אלכסנדר הכהן ויהודית. נולד ביום י"א באדר תש"ז (3.3.1947) בעיר וינדשיים אשר בגרמניה. עוד לא מלאו לו שנתיים והוריו עלו אתו לארץ. על הוריו עברו כל מדורי הגיהנום הנאצי ובבואם לחוף- מבטחים תקעו יתד באזור. אברהם למד בבית-הספר היסודי של "המזרחי" שבמקום אך הוריו, שדם חלוצים היה בהם, נענו לקריאה "מן העיר אל הכפר" ונתנו ידם להקמת המושב "יד נתן" ואברהם עבר לבית-הספר שבמרכז הכפרי "נהורה" עד שסיים בו את לימודיו. גם כאן, כבאזור, גילה כשרונות מעולים ותכונות נפלאות כתלמיד וכחבר. את לימודיו התיכוניים המשיך בבית- הספר התיכון הריאלי שבראשון-לציון וסיים אותם בתיכון ערב בתל-אביב. הוא הצטיין בלימודיו ונושאיו היו מתימטיקה, פיסיקה וכימיה וכל הקשור במדע. הוא היה אומר: "ספרות היא חולמנים; אני אדם מעשי ולכן אוהב אני את המדע". עד מהרה גמר את לימודיו התיכוניים אך בגלל גילו הצעיר לא הורשה לגשת לבחינות-הבגרות, אולם בבוא זמן ניגש אליהן וקיבל ציונים גבוהים מאד. אברהם היה רציני ברוחו אך זה לא מנעו מהיות ספורטאי והשתתף ב"הפועל" באזור. כן אהב לטייל במרחבי-הארץ. בלע נטייה היה לעזור לכל – ואף אם לא הכיר את האדם. בת-שחוק היתה מרחפת על שפתיו ועם כל רצינותו היתה בו חדוות חיים ועליזות. אהוב היה על כל יודעיו. לאחר גיוסו לצה"ל באוקטובר 1964 היה חניך מצטיין. לאחר הטירונות נשלח לקורס מ"כ של חיל-הרגלים וסיים אותו כחניך מצטיין. אחרי תקופה קצרה הומלץ לקורס קצינים קרביים שגם אותו סיים בהצלחה רבה. כסגן-משנה קרבי עבר קורס-צניחה שזיכה אותו בכנפי-צנחן. אברהם ביקש לפקד על מחלקה קרבית ב"גולני" ומבוקשו זה ניתן לו הוא נעשה לסגן מפקד-פלוגה בדרגת סגן. בצאתו לחיים האזרחיים היתה תכניתו ללמוד באוניברסיטה ובינתיים מצא עבודה בבית-בדפוס של "מעריב" כפועל בלתי-מקצועי. היה נקרא למילואים מפעם לפעם ובאחד מימי המתיחות שלפני מלחמת ששת הימים קם ואמר: "אני הולך לצבא!" הוא חזר אל פלוגתו והופקד לפקד עליה. ראשית לחם במשולש הגדול ולאחר-מכן עבר לחזית שניה – הרמה הסורית. בקרב שנערך בתל-פאחר ביום החמישי לקרבות, הוא א' בסיון תשכ"ז (9.6.1967), גילה אומץ לב למופת בפיקוד על פלוגתו ושימש דוגמה לחייליו. בעת הלחימה רץ תמיד ראשון ולא נתן לאיש לעבור אותו והראה התנדבות בשירותו. הובא לקבורה בבית-הקברות הצבאי בעפולה ולאחר זמן הועבר למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי שעל הר-הרצל בירושלים. לאחר נפילתו הועלה לדרגת סרן. אלוף פיקוד הצפון ציין את שירותו לשבח על אומץ לב ורוח התנדבות. וזה תאור המעשה שבתעודת הצל"ש: "לפני הקרבות התנדב לשרת ביחידה אף על פי שלא השתייך למילואיה. ביום ה9- ביוני 1967, בעת כיבוש תל- פאחר, שימש כסגן מפקד-פלוגה. נטל את הפיקוד על הפלוגה לאחר שמפקדה נהרג. עלה על היעד בזחל"ם אחד, קפץ ראשון לתעלות ונפל לאחר שטיהר בעצמו את חמישים המטרים הראשונים של תעלת הקשר". ב"יסודות", בטאון הסתדרות פועלי הבניין, הועלה זכרו.