סוירי, דני

בן שלמה וויקטוריה. נולד ביום ד' בכסלו תש"ז (27.11.1946) בבגדד, בירת-עירק. המשפחה עלתה לארץ בשנת 1950. דני סיים את לימודיו היסודיים בבית-הספר "סולד" והמשיך ללמוד בבית-הספר התיכון העירוני א'. דני השתייך לתנועת "הצופים" והיה מדריך בה. היה מסור מאד לחניכיו והתגעגע אליהם אך לא הירפה מגידול-הדבורים, שהיה אחד מתחביביו. אהב לקרוא ולצלם. דני היה עורך טיולים ומסעות ברחבי הארץ, כי מאד אהב את נופיה ומרחביה. אהבת-הארץ היתה בדמו ובנשמתו. עד לכך הוא הקטע שהחזיק בכיסו תמיד. ראשיתו: "ילדי, אל ראשי- ההרים העליתי אותך וראה הארץ הזאת, קו-ההרים מנגד, השמים האלה – שמיך! ראה אותה, את האחת! חתום דמותה בלבך ושאנה… את נופה ביקשו לערוף מבלי רחם, ועמו – את חלומי: להטביע את חותם-הארץ!" וכך נגמר הקטע: "אגדה לך אספר, שיר לך אשיר – על ארץ אחת שלמה, על אפקים תכולים, מבטיחים. באלה אך, אותך, ילדי; טיפין טיפין אמסוך בך געגועים לאופק רחב, משתרע ל גבול רחוק, רומז". ביולי 1965 התגייס לנח"ל במסגרת גרעין "יעל" ולאחר שנת-ההכשרה בקיבוץ דורות נשלח מטעם הגרעין להדרכה בשבט "הצופים" בחדרה. עם פרוץ מלחמת ששת הימים חש כי מקומו הוא במשק היעד של הגרעין מגל ועל אף דרישות התנועה להישאר עם החניכים הגיע אל המשק. עם פרוץ הקרבות נמצא בעמדות הקרביות של המשק, ואז פגע פגז-האויב בעמדתו והוא נפל; זה היה ביום השני לקרבות, הוא כ"ז באייר תשכ"ז (6.6.1967). הובא לקבורה בבית-הקברות הצבאי בנהריה ולאחר זמן הועבר למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי שעל הר-הרצל בירושלים. באלבום "עוצבת השרון במלחמת ששת הימים" שהוציאה מפקדת חטיבתו, הונצח זכרו על-ידי הדפסת תצלומו. חוברת לזכרו הנושאת את שמו הוצאה לאור על-ידי חבריו. בספר "בדרכם", שבהוצאת איחוד הקבוצות והקיבוצים לזכר חבריו שנפלו במערכה, הובאו דברים עליו ומשלו. גם ב"גוילי אש", כרך ד' – ילקוט עזבונם של הבנים שנפלו במערכות-ישראל – הובא מעזבונו.