סויסה, משה-מיכאל

בן פאני ואברהם. נולד ביום ח' בתשרי תשל"ה (24.9.1974) בדימונה. משה היה ילד עדין, שקט ועצמאי. הוא למד בבית-הספר היסודי "עלומים" בדימונה ובישיבת ירוחם, המשיך בישיבת "נווה ארץ" בבאר יעקב ובישיבה התיכונית "סיטרין" בחיפה, וסיים בבית-הספר התיכון "אפלמן" בדימונה. משה הסתגל בקלות למסגרת של בית-הספר היסודי, "תלמיד נעים הליכות וחברותי", נאמר עליו. בישיבת ירוחם, לשם עבר ללמוד בתנאי פנימייה. כשהיה בכיתה ו', היה מעורה מאוד מבחינה חברתית, ובגלל אופיו הנוח והגמיש התחבב על כל צוות המורים ועל חבריו. תקופה מסוימת למד במסגרת חרדית בבאר יעקב, אך התקשה להסתגל אליה, לכן המשיך ללמוד במסגרת דתית רגילה. כשהיה בכיתה י"א הפסיק את לימודיו, ומאז לא בחל בשום עבודה, ופרנס את עצמו. חריצותו ויעילותו התגלו בכל תחום ובכל מקום שעבד בו, לשביעות רצון מעסיקיו. מגיל צעיר בלט משה בהתעמלות קרקע ובהתעמלות מכשירים, ובכל הזדמנות ניסה לממש כשרון זה. במהלך שנות התבגרותו ועד לגיוסו לצה"ל עסק הרבה בהרמת משקולות ובפיתוח הגוף. הדבר הבולט באישיותו של משה היה שמחת החיים השופעת והרצון לבדר את חבריו, לשמחם ולהעניק להם מעצמו. השאיפה להתחבר לאנשים, לאהוב ולהעניק היתה מוטו בחייו האישיים. בשנתיים האחרונות ליוותה אותו חברתו הגר, במערכת יחסים נפלאה של כבוד הדדי, בה הפגין משה המון אהבה, דאגה בוגרת ואחריות. משה גויס לצה"ל בראשית אפריל 1993. לאחר הטירונות הוצב ליחידת בית-הספר למפקדי כיתות של חיל הרגלים בתפקיד טבח. להערכת מפקדיו היה חייל שקט, מסור, מקצועי, פעלתן וחיובי. הוא היה אהוד על חבריו ליחידה. מפקדיו הרעיפו שבחים על המטעמים שהכין, ושאיפתו היתה להרחיב את ידיעותיו בנושא ולהיות קונדיטור מקצועי. ביום י"ב בסיוון תשנ"ה (10.6.1995) נפל משה בעת מילוי תפקידו והובא למנוחת עולמים בבית העלמין הצבאי בדימונה. בן עשרים היה במותו. השאיר אחריו הורים ואח – דוד. משה הועלה לדרגת סמל ראשון לאחר מותו. במכתב תנחומים למשפחה השכולה כתב הרמטכ"ל אמנון ליפקין שחק: "משה תואר על ידי מפקדיו כחייל בעל מוטיבציה גבוהה לתרום, אהוד על מפקדיו ועל חבריו". וכתב מפקדו: "הלב כואב והמוח מתקשה לקלוט ולהאמין. בטרם עת וללא כל הצדקה נגדע פתיל חייו של בנכם משה. יחד עמו נגדעו כל התקוות וכל החלומות. משה שירת ביחידתנו תקופה ארוכה ועשה את המוטל עליו היטב ואף למעלה מזה. אהוד היה על חבריו, תמיד דיבר על היום בו יסיים את שירותו הצבאי ויקים משפחה בישראל. מפקדיו וחבריו אהבו את האופן בו מילא את תפקידיו ואת האווירה החיובית שיצר סביבו". הוריו תרמו לזכרו ספר תורה לבית הכנסת "אהבת חיים" בדימונה.