סויסה, יצחק

בן רחל ואשר, נולד ביום ו' בתמוז תשכ"ג (28.6.1963) בקריית שמונה. יצחק למד בבית-הספר היסודי על-שם קורצ'ק בקריית שמונה, ולאחר מכן עבר ללמוד בפנימייה התיכונית "עירון", שם למד שלוש שנים. בגיל צעיר הוא נאלץ לצאת לעבודה, כדי לסייע בפרנסת בני משפחתו. יצחק עבד במטבח בבסיס צבאי בצפון. במאי 1981 התגייס יצחק לצה"ל, ועבר אימוני טירונות. בגלל המצב במשפחתו אושרה בקשתו לשרת סמוך לביתו. יצחק עבר קורסים מקצועיים, והוצב כטבח ביחידה של חיל-החימוש. ביוני 1982, הוא הועלה לדרגת רב"ט. מפקדיו הביעו הערכתם למסירותו ולעבודתו המקצועית, וכשהשתחרר מן השירות הסדיר – המשיך לשרת בצבא הקבע, בדרגת סמל. יצחק הספיק לשרת בקבע רק 8 ימים עד לנפילתו. את שירותו בצבא הקבע הוא עשה ביחידת חימוש בלבנון. ביום י"ז באדר תשמ"ה (10.3.1985) התנדב יצחק ללוות שיירה, שיצאה מבסיסו בלבנון לקריית שמונה. בדרכו חזרה לבסיס נסע במשאית עמוסה בחיילים, מלווה במשמר ג'יפים. סמוך למרג' עיון התקרבה אליהם מכונית תופת, שהתפוצצה ליד המשאית. 12 חיילים נהרגו וכ20- נפצעו. בין ההרוגים היה יצחק. בן 22 שנים הוא היה בנופלו. הוא הובא למנוחה בחלקה הצבאית בבית-הקברות בקריית שמונה. יצחק השאיר אחריו הורים, שלוש אחיות ושני אחים. שר הביטחון יצחק רבין כתב עליו במכתב תנחומים למשפחתו: "סמל יצחק סויסה נתן את חייו למען מולדתו. הוא מילא תפקידו באחריות ובמסירות, תוך דאגה אישית לכלל החיילים ביחידה. היה דמות חיובית בין סגל הקבע ושימש דוגמה אישית לסדר ולארגון. התנדב לכל משימה בפלוגה. היה אהוב על כולם". מפקד יחידתו כתב עליו למשפחתו: "הכרתי את סמל יצחק סויסה במשך תשעה חודשים, מאז הגענו ליחידה. היה חייל בעל ידע מקצועי, אחראי, מסור, ביצע תפקידו לשביעות רצון מפקדיו, תוך גילוי כוח רצון והתמדה. היה חבר נאמן, ידיד, שסייע לחבריו ותרם רבות לשמירה על מורל גבוה בסדנה. היה אהוב ומקובל על חבריו ומפקדיו"