סוין, ישראל (ארוין)

בן אסתר ולואיס, בנו של הרב מרדכי סבין (זוין), שהיה רבה של עדת חסידי לובביץ בשיקגו במשך שנים רבות, נולד ביום ט"ו בתשרי תרפ"ב (17.10.1921) בעיר שיקגו במדינת אילינוי שבארצות-הברית. מגיל 12 ואילך היה פעיל כחבר ולאחר-מכן כמדריך בתנועת "הבונים". סיים את לימודיו בבית-ספר יסודי ותיכון. בשנת 1943 סיים את לימודיו בבית-המדרש על-שם "הרצל". בשנת 1943 גויס לצבא ארצות-הברית ושירת כמתקן מכשירי ראדאר, ולמעלה משנתיים היה בחזית אירופה. אחרי שיחרורו שהה שמונה חודשים בחוות ההכשרה של תנועת "הבונים" אשר בקרים רידג' (מדינת ניו ג'רסי), שם הכיר את אחת החברות ונשאה לאישה. בחודש ספטמבר 1947 הגיעו שניהם לארץ וקבעו את ביתם בקבוצת מעין ברוך. ישראל התעניין באמנויות היפות ובמדעים הומניסטיים וחבריו בהכשרה, ואף המעטים בקבוצה שהספיקו להכירו, זוכרים את כנותו, את אהבתו לאדם, את אדיבותו, את התחשבותו בזולת ואת בקשתו התמידית לאושר אנושי ולחיים יפים. החיים שהתנהלו סביבו לא סיפקו את שאיפותיו כראוי והוא סבל בדומיה; ביקורתו היתה תמיד חרישית, זהירה ושנונה כאחת, כשהומור דק ועדין אופף אותה. סמוך לבואו פרצה מלחמת-העצמאות ומאחר שהוא עבד כנהג מחוץ לקיבוץ, גויס להובלת נשק ותחמושת לכוחות-המגן שלנו. בשעת מילוי תפקידו זה, ביום ב' בסיוון תש"ח (9.6.1948), נפל. הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות בתל חי. הניח אישה הרה, ובתו, שנולדה חמישה חודשים אחרי מותו, נקראה על שמו: ישראלה. זכרו הועלה בספר "על מות" שקבוצת מעין ברוך הוציאה לזכר חלליה.