בן יונה ופיה ז"ל. נולד ביום ט' באלול תרע"ט (4.9.1919) בדרזדן שבגרמניה. גזרות הנאצים מנעו ממנו לסיים יותר משש שנות-לימוד בגמנסיה. היה חבר בתנועת-הנוער 'מכבי הצעיר' ובשנת 1936 עלה ארצה עם קבוצת צעירים חניכי התנועה, במסגרת 'עליית הנוער'. הוריו (יוצאי קולומיה שבפולין, הגרו לגרמניה בשנת 1912) ושלושת אחיו נספו במלחמת-העולם השנייה. שתי אחיותיו, שעלו ארצה, נותרו בחיים. במשך כל חייו בארץ היה קשור לביטחון. עם המחזור הראשון של 'עליית הנוער' הצטרף לקבוצת-שילר. שימש עד-מהרה כסגן מא"ז וכמא"ז הדרכה. היה חבר בהגנה בשנים 1948 – 1936. בשנים 1941 – 1939 עסק בנוטרות בקבוצת שילר. על-פי הוראת המוסדות הלאומיים התנדב לחיל-התותחנים בצבא הבריטי (1941) ושירת ביחידת תותחני החופים בחיפה. לימים הועלה לדרגת סמל בעקבות פעולה בחוף חיפה, שבה הביא ללכידת צוללת אויב שאיימה לתקוף את חופי הארץ. בשנת 1944, עם הקמת הבריגדה היהודית, נשלח לאנגליה לקורס קציני-תותחנים, אך עקב פציעה בשתי רגליו במהלך הקורס נאלץ לעוזבו. סיים את שירותו בצבא הבריטי, בשנת 1946, בדרגת רב-סמל. בפברואר 1948 גויס לצה"ל וביחד עם קומץ תותחנים ותיקים היה בין מניחי-היסוד לחיל-התותחנים של צה"ל. שימש כקצין השלישות של החיל ולאחר מלחמת השחרור עמד בראש מחלקת כוח-האדם של חיל-התותחנים. בשנת 1949 הצטרף לצבא-הקבע ושנה לאחר-מכן, בדרגת סגן-אלוף, היה לקצין כוח-אדם ראשי בשלישות הראשית בצה"ל, כעבור שנתיים סיים בהצלחה רבה (בציון 93 אחוז) השתלמות בבית-הספר לשלישים ראשיים בארצות-הברית, עליה צוין לשבח על-ידי הרמטכ"ל, רב-אלוף מרדכי מקלף. בשנים 1959 – 1953 שימש שליש ראשי של צה"ל, בדרגת אלוף-משנה. "החדרתי בסובבים אותי את ההכרה, שמאחורי כל טופס נמצא אדם חי, הזכאי לכל תשומת הלב… הכלל – האדם הנכון במקום הנכון – הפך מסיסמה לעקרון בצה"ל", סיפר בראיון לשבועון 'במחנה'. כזה היה. הצעיר, שחושיו הוליכוהו בזמן מן הגיהנום הנאצי, גזבר הפנים ומרכז הרפת של קבוצת שילר, נהג, גם כקצין בכיר בצה"ל, באותו מיזוג מופלא של מנהיג תקיף ובעל עקרונות ואידיאלים – שהיה רגיש, עדין ומתחשב בזולת, נאמן, הגון, דואג ונוקט יחס שוה לכול. מפקדיו ופקודיו גם יחד אהבוהו וראו בו סמכות מוסרית. דלתו, הצבאית והפרטית, היתה פתוחה תמיד לעזרה, לעידוד, לעצה טובה. בשנת 1959 עמד בראש מחלקת הארגון במטכ"ל/אמ"נ. בשנת 1960 שימש פרק-זמן קצר כמפקד מחוז חיפה. ולאחר שנת-שירות במשרד החוץ (קונסול כללי ביוסטון, ארה"ב), חזר לתפקידים במשרד הביטחון, כסגן מפקח משקי ואחר-כך כמפקח המשקי למערכת הביטחון. בתפקידו זה שקד וטיפח את הגישה החיובית ואת המודעות לביקורת הפנימית במערכת הביטחון. גישתו גרמה לכך שהמבוקרים ראו בו גם מבקר, גם יועץ ומדריך, ובכך תרם רבות להעמקת שיתוף-הפעולה עם הגורמים המבוקרים. בצד פעילותו הביטחונית בכל השנים הארוכות היה קרוב גם לענייני הספורט בצה"ל ובמדינה ולחם בעקשנות למען הגינות ודה-פוליטיזציה בספורט הישראלי. עמד בראש ועדת הספורט העליונה של צה"ל, וביזמתו קמו נבחרות הכדורגל והכדורסל של צה"ל. בפרקי-זמן שונים מילא תפקיד של מנהל הנבחרות הלאומיות בכדורגל ובכדורסל, עמן יצא לבריטניה 1951), 1958), לקפריסין 1952), 1960), לארה"ב (1956) , ליפאן (1958), והיה חבר הנהלת משלחת ישראל לאולימפידת רומא (1960) ולמשחקים הקדם-אולימפיים בכדורסל, בשנת 1964 בשויץ, בהיתר מיוחד מן הרמטכ"ל כתב מאמרים בעיתונות הספורט. ביום י"ז בסיון תשל"ז (3.6.1977) נפל תת-אלוף שמואל סוחר במילוי תפקידו. הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין שבקרית-שאול. השאיר אחריו אישה – ברכה, שתי בנות – דליה ורוני, נכד – ניר, ושתי אחיות. בנו, שמעון, נפטר ממחלה בעת שירותו הצבאי.
