בן ברכה ואריה. נולד ביום י"ז בחשוון תשמ"ב (14.11.1981) בחיפה. אח לזוהר ואשר-יאיר (אסי). כשהיה בן שבע עברה המשפחה מחיפה לקריית טבעון, שם החל את לימודיו בבית הספר היסודי "נרקיסים", והמשיך לבית הספר התיכון "אורט גרינברג". עידן היה ילד צנוע, מופנם וביישן, קשור מאוד לבית ולמשפחה, וחבר טוב ונאמן שאהב לעזור. בגיל שבע החל ללמוד בחוג קרטה, והתמיד בכך במשך שתים-עשרה השנים הבאות. מאמנו, אוהד רשב"א הלוי, היה לו למדריך נערץ ואח בוגר. בזכות אימוני הקרטה השתפר ביטחונו העצמי של עידן לאין שיעור, ומילד צנום הפך לנער חזק בגופו ובאופיו. הקרטה היה לו לאורח חיים, ומקום האימונים – לבית שני. בהיותו בן שתים-עשרה הוסמך לחגורה שחורה ובגיל שבע-עשרה הוסמך לדרגה דאן 2. עידן התחנך על ערכים של סובלנות, אהבת הארץ, נתינה לאחרים ומחוייבות לתרום למדינה. בבית הספר התיכון כתב עבודה על "מוטיבציה לשירות קרבי", עליה קיבל ציון גבוה. חדור מוטיבציה לשירות קרבי, התנדב עידן לחטיבת הצנחנים ולא היה מאושר ממנו כאשר קיבל תשובה חיובית. עידן התגייס ב-19.7.2000 ושובץ בגדוד 202 של חטיבת הצנחנים, והחל במסלול ההכשרה המפרך. מספר סגן-אלוף מיקי אדלשטיין, מפקד הגדוד: "עידן הגיע לצבא כשהוא ניחן בבגרות אישית וברצון עז לתרום ולבצע את תפקידו כלוחם על הצד הטוב ביותר. כל זאת, כדרך חיים ומתוך האכפתיות והמחויבות שחש כלפי החברה הישראלית. עידן העניק מעצמו רבות במסלול ההכשרה כלוחם, כך גילה שיקול דעת ועצמאות מחשבתית". בחודש אוקטובר 2000, פרצה האינתיפאדה השנייה – אירועי "גאות ושפל" כפי שכונו בצה"ל – והחלו ימי הלחימה בשטחים. שירותו של עידן וחבריו היה רצוף קשיים פיזיים וסכנות אבל חש כי הוא נמצא במקום הנכון. אמו ברכה מספרת: "עידן היה ילד שמאוד קשור למשפחה, ובמיוחד אליי. הוא היה מקפיד להתקשר אליי בכל יום שישי בשבע בערב, לאחל שבת שלום ולברר מה בישלתי ולהזכיר לי כמה הוא אוהב אותי". מספר חברו נועם דהאן, החובש הפלוגתי: "תקופת השירות בשכם הייתה קשה. הסתתרת מאחורי ארשת שקטה ונינוחה ובדרך כלל לא הראת סימן למתרחש בליבך. היית שחקן טוב, כמו כולנו. קיבלתי ממך שיעור שאולי לא התכוונת להעביר – שיעור במתינות, בצניעות, בהסתפקות במועט ובטוהר הכוונות. לא יכולתי לבקש דוגמה טובה יותר לאדם שאני מייחל בכל יום להיות." ב-15.2.2002 נהרג חברו הטוב של עידן, סמל-ראשון לי אקוניס, מכדור צלף פלסטיני במחסום סורדא שבגזרת רמאללה. מותו של לי השפיע קשות על עידן. בחלוף שנה, התרסקה מעבורת החלל "קולומביה" בעת חזרתה לכדור הארץ. בהתרסקות נהרג טייס החלל אילן רמון. עידן אמר לאמו: "ראי, אפילו בשמיים לא רוצים אותנו". ימים ספורים לאחר מכן, ביום האזכרה לחברו הטוב לי – תמו גם חייו של עידן. סמל-ראשון עידן סוזין נפל בשכם ביום ד' באדר א' תשס"ג (6.2.2003). באותו לילה, בחסות החשכה, הגיעו למוצב "הדיסקוטק" שבו שהתה פלוגת החוד של גדוד 202 שני מחבלים חמושים. בחסות החשיכה והצמחייה העבותה, התקרבו המחבלים למבנה ופתחו באש. עידן נפגע בחזהו באורח אנוש ונפטר זמן קצר לאחר מכן. חיילי המוצב הגיבו במהירות, והרגו את המחבלים. באותו הקרב נהרג גם מפקד המחלקה, סגן אמיר בן-אריה. עידן היה בן עשרים ואחת בנופלו. הוא הובא למנוחת לוחמים בחלקה הצבאית שבבית העלמין בקריית טבעון. הותיר הורים, אח ואחות. ספדו לו בני המשפחה: "… כנראה שכשמך – עידן – הסתיים לו בטרם עת עידן, תקופה שהייתה בשבילנו כחלום." בטקס האזכרה שנערך בפברואר 2007, הוקרא הספדו של יהונתן תיכון, חברו הטוב: "… אני יושב פה, על חוף האוקיינוס ההודי, ונורא רוצה שתהיה פה לידי, שנקפוץ שוב על הגלים ונהיה מבסוטים… אבל אתה לא… ואתה חסר לי מאד…אבל אם זה תלוי בי, אני אקח אותך איתי עד קצווי תבל, שתראה ותעשה הכול… כי בשבילי, אח יקר, אתה תמיד תישאר סוזין, הדולפין שקופץ על הגלים מאושר עד הגג, מתמסר למים המלטפים ולקרני השמש, הבחור עם החיוך הכי מקסים, עם הצחוק הכי כובש… ככה אני אוהב לזכור אותך, ולחיות אותך בכל פעם מחדש. בשבילי תמיד היית תמצית של אושר וטוב לב ונשארת כזה…" משפחתו של עידן שתלה בגינת הבית שלושה עצי ברוש לזכרם של עידן, של לי אקוניס ושל אמיר בן-אריה.
