סואעד, דיאב

בן שיחה ורג'א. נולד בשנת 1952 בכפר ואדי סלאמה שבגליל, כפר בדווי קטן, שתושביו, בני שבט סואעד הנאמנים למדינה, קשרו את גורלם עם גורל העם היהודי במדינת ישראל. בני השבט משרתים בנאמנות בצה"ל ובזרועות הביטחון השונות ואף ביחידות מובחרות. מכיוון שבשנות החמישים עדיין לא היה בית-ספר בכפרו, נאלץ דיאב לצעוד מדי יום ביומו מספר קילומטרים רב אל כפר רמה הסמוך, שם היה בית-ספר יסודי לילדי הסביבה. קיץ וחורף, הלוך ושוב, יום-יום, עשה את דרכו בתנאים קשים, אך ברצונו הרב ללמוד התגבר על כל הקשיים. בתקופה זו חלה אביו והוא נאלץ לנטוש את לימודיו ולצאת לעבודה, על-מנת לעזור בפרנסת המשפחה. הוא עבד במפעלים בערים הסמוכות ובעבודות מזדמנות. בשנת 1973, לאחר מלחמת יום-הכיפורים, פנו גורמים שונים ממערכת הביטחון אל צעירי הכפר להתנדב לשירות בצה"ל. דיאב היה בין הראשונים שנענו לבקשה. באמצע דצמבר 1973 גויס לצה"ל. הוא החל את שירותו בחטיבת הבקעה בגבול ירדן. אחרי מספר חודשים הועבר לסיני לתקופה ממושכת ומשם לפיתחת רפיח ולעזה, עד לפינוי סיני. בשנת 1981 ביקש לשרת קרוב לביתו ועם אישור בקשתו הוצב ביחידה 300 בגבול הצפון. עם פרוץ מלחמת לבנון הוצבה החטיבה בציר החוף. תוך כדי לחימה קשה בחירוף נפש נפצע דיאב פצעים קשים ופונה לבית החולים רמב"ם. לאחר החלמה מהירה יחסית, חזר ליחידתו והוצב בגזרת דרום לבנון, שם שירת עד לפינוי צה"ל בשנת 1985. הוא המשיך במשימות ביטחון שוטף בגבול הצפון, ללא ליאות ולשביעות רצונם של הממונים עליו. ביום 17.9.1988, נפל בעת מילוי תפקידו. הוא נספה בתאונת-דרכים, בעת סיור והובא לקבורה בחלקה הצבאית בבית-העלמין בכפר ואדי סלאמה. השאיר אחריו אישה – חמדה, שישה ילדים – חוביה, נמר, מחמד, חסן, נאדיה ותג'ריד, הורים, אח – חוסיין ושתי אחיות – סבחה וודחה. תעודת הוקרה על שירותו בקבע, חתומה בידי ראש אכ"א, נשלחה למשפחה. במכתב התנחומים למשפחה השכולה, כתב מפקדו: "רס"ר דיאב נלקח מאיתנו בעת שירותו, קיפח את חייו במילוי תפקידו. דיאב ייצג את דמותו של החייל הנועז והשקט. הוא התנדב לכל משימה וביצע את המוטל עליו ללא דופי. מותו של דיאב היכה בתדהמה את חבריו לנשק, מפקדיו, וכל אלה שהכירוהו. הננו מצדיעים לזכרו של בנכם אשר נפל".