סדן שטוק, אהוד

בן רות ואסא. אהוד נולד בקיבוץ מרחביה בכ"ט באדר תשט"ו (23.3.1955). בהיותו בן ארבע עברה משפחתו לאשקלון. הם חיו שם עד שנת 1966, ואז עברו לירושלים. אהוד למד בבית הכרם ובגימנסיה רחביה. הוא היה ספורטאי מתמיד וחובב כדורגל, ושיחק בנבחרת הנוער של הפועל ירושלים. עם גיוסו לצה"ל, בחר אהוד לשרת בחיל ההנדסה והתקדם בדרגות עד לשחרורו בדרגת סגן. אהוד, אודי בפי אוהביו, הגשים אחרי הצבא את חלומו, וטייל ארבעה חודשים באירופה עם חברים. בשנת 1977 התגייס אהוד למשטרת ישראל. בתפקידו הראשון שימש עוזר קצין חבלה ארצי. בהמשך דרכו החליט לשנות כיוון במשטרה, ועבר לשרת ביחידת הזיהוי הפלילי. בתפקידו החדש מצא אהוד עניין רב והוא התקדם לתפקיד ראש מדור המעבדה הניידת. בשנת 1989 החליט אהוד לחזור למשפחת החבלה וקיבל על עצמו את תפקיד ראש מדור ההדרכה בחבלה. תוך כדי שירותו במשטרה למד אהוד באוניברסיטת "בר אילן" וסיים בהצלחה תואר ראשון בקרימינולוגיה וסוציולוגיה. בשנת 1990 יצא אהוד לחופשה ללא תשלום מהמשטרה והוצב באנקרה שבתורכיה, שם שימש כקצין הביטחון בשגרירות הישראלית. בב' באדר ב' תשנ"ב (7.3.1992) מולכדה מכוניתו של אהוד בשוק של שכונת "צ'אנקייה" באנקרה. כתוצאה מהתפוצצות מטען החבלה אהוד נהרג. אהוד נפל בעת מילוי תפקידו. בן שלושים ושבע היה בנפלו. הוא נטמן בבית העלמין הצבאי בהר הרצל בירושלים. השאיר אישה ושלושה ילדים. אוהד, בנו של אהוד, קרא על הקבר הטרי של אביו, כשדמעות חונקות את גרונו, מילים משירו של רפי פרסקי: "לבכות זה לא רק להזיל דמעה / אני בוכה כשאין ברירה. / לבכות, כי דווקא הטובים הולכים / אתה יודע, אני לא מהבוכים. / לבכות בתוך ים של דמעות / אני זוכר אותך מוביל אותי בסמטאות. / תמיד רציתי לחקות אותך / תגיד, מה הם עשו לך?"