סדן, צבי (צבה)
צבי (צב'ה), בן כילה ואברהם, נולד ביום ז' בסיון תרצ"ד (21.5.1934). צב'ה, בן קיבוץ טיפוסי. חיוך חם, שובבי וביישני מעט. מתון ומסור – צנוע ובעל חן ללא גבול. בשנת 1952 גמר את המוסד החינוכי במזרע וגויס לצה"ל. במסגרת השירות הצבאי עם הקמתה של יחידה 101 המפורסמת, התנדב אליה, ובמסגרתה יצא לפשיטות התגמול המסוכנות, אם כי לא השתייך לאלה ש"אוהבים להתגרות במות", ומטבעו היה מתון, שקול ושקט. הצטיין כסייר ביחידה והמשיך בכל שנותיו במילואים ביחידות השונות בהן שירת. כשגמר את שירותו הצבאי בינואר 1955, חזר לקיבוץ ונכנס לעבוד בענף השלחין. ביחד עם שני רעיו הטובים – עוזי רמון וחנן סמסון, אשר נפלו גם הם במלחמות ישראל, הקים את ענף השלחין, גידולי התעשייה – הכותנה וסלק סוכר. היה פעיל בוועדות השונות בקיבוץ ואף היה מזכיר הקיבוץ. צב'ה בעיני חבריו לקיבוץ היה "סמל להתגשמות אנושית של שקט נפשי, עצמה חבויה שאינה מתלבטת, מסירות עדינה ולא תובענית, אומץ לב בלי ראווה, אהבה בלי טקסים". ומעל לכל "חבר וידיד". כתבו עליו חבריו: "…צב'ה אוהב טבע, כל הארץ היא שלו וכל פינה בה ידועה, מוכרת וקרובה – אין שביל שצב'ה לא מכיר, אין ח'ירבה שאין עליה סיפור… והמים, צב'ה אוהב מים. בכל נסיעה, טיול ומילואים, תמיד בגד-ים בתיק, לא מוותרים על טבילה בכנרת, לא בים ולא בשום מקום אחר, קיץ, אביב או סתיו, לא חשוב חם או קר. קר? לנו – לא לצב'ה. לצב'ה אין סוודר ולא חולצת צמר. מכסימום מה שאפשר להלבישו זה מעיל קל, שלא יפריע לתנועה. נוסעים באוטו – החלונות פתוחים. לופט… צריך שיהיה מה לנשום! בחדר כנ"ל. צב'ה הוא לא בשביל כל שכלולי הטכניקה והתרבות, שהאדם יצר בשביל להחניק אותו בנוחיות של ד' אמות. צב'ה הוא כולו טבע, פשטות, שורשיות". בט"ו בתשרי תשל"ד (11.10.1973) במלחמת יום-הכיפורים שירת בחזית הצפונית כמפקד ביחידת סיור של חיל השריון. בקרבות שנערכו מזרחית להר יוסיפון נפגע הנגמ"ש שלו והוא נפל. צבי הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין של קיבוץ מזרע. השאיר אחריו אישה וארבעה ילדים – בת ושלושה בנים – אם, אח ואחות. יחידתו אשר הייתה מגובשת ומורכבת מחיילים ותיקים שהלכו יחד לאורך כל הדרך הצבאית, הייתה בעלת אופי וייחוד אנושי נפלא. כתבו עליו רעיו: "…במשך שנים נוצרה רעות בפלוגה, יחסים מיוחדים במינם… צב'ה תרם את ייחודו. הוא הראה מה ניתן להשיג בשקט נפשי, בחיוך ממזרי. הוא היה התבונה המעשית, אשר כה נדרשת לעת מצוקה. הוא הראה איך ניתן לפקד על אנשים מכוח האישיות ולא מכוח הסמכות… ולא לחינם היה הצוות של צב'ה כה מגובש וכה מבוקש". לזכרו הוציאה המשפחה לאור חוברת, ובה מדברי חבריו וידידיו הרבים על דמותו.
