סדן, ניב

בן מרים וראובן. נולד ביום י"ז בכסלו תשל"ח (27.11.1977) בקיבוץ מגידו שבעמק יזרעאל. אח לליאור וסיוון. ניב החל את לימודיו בבית-הספר היסודי שבקיבוץ ובהגיעו לכיתה ד' נסע עם משפחתו לארגנטינה, בשליחות ציונית מטעם הסוכנות היהודית. בארגנטינה שהתה המשפחה ארבע שנים, שם למד ניב בבית-הספר הישראלי. משחזרו ארצה, עבר ניב ללמוד במוסד החינוכי "שומרייה" שבקיבוץ משמר העמק וסיים את לימודיו התיכוניים במגמה הכללית. ניב היה פעלתן ומלא חיים. הוא עסק בצלילה ובקריאת ספרות יפה וחיכה בקוצר רוח לגיוסו. בשאלונים להעדפת שיבוץ ביטא את שאיפתו להתנדב ליחידה קרבית ולתרום ככל יכולתו. בסוף חודש מרץ 1996 התגייס ניב לצה"ל. לאחר שעבר טירונות קרבית וקורסים שונים, הוכשר כלוחם והוצב לשרת כקשר בפלוגות הסיור של הנח"ל. ניב נחשב לחייל נחוש והחלטי בעל ראייה רחבה. מפקדיו סיפרו שידע לדרוש מעצמו כמו גם מאחרים. בשל נתוניו האישיים הגבוהים ובשל רמתו המקצועית, היה מועמד לצאת לקורס קצינים. ביום כ"ב בשבט תשנ"ז (30.1.1997) נפל ניב בקרב בלבנון. כוח צה"ל, שעסק בפעילות מבצעית בגזרת טייבה שברצועת הביטחון, עלה על מטען צד שהוטמן בידי מחבלים באיזור מוצב "אל קוצר". התפוצצות המטען גרמה לפציעתו האנושה של ניב, ממנה נפטר לאחר זמן קצר. עמו נפלו סגן יונתן צירקל וסמל רותם שרביט. עוד חייל נפצע באורח בינוני. הניסיונות לחילוץ הכוח באמצעות מסוקים נמשכו שעות ארוכות, עד שלבסוף הצליח הפינוי. ניב הובא למנוחת עולמים בבית העלמין שבקיבוצו, מגידו. בן תשע עשרה היה בנופלו. הותיר הורים, אח – ליאור ואחות – סיוון. לאחר מותו הועלה לדרגת סמל. מפקדו של ניב ספד לו על קברו: "דיברנו עליך. חשבנו להוציא אותך לקורס קצינים. דיברנו על הבוטות שלך, הישירה כל כך והאיכפתית. אני מבטיח לך כי אנו נהיה באותו מקום בשבילך ובשבילנו, ואם נשאל עד מתי, הרי שנעשה זאת עד שכל הסיוט הזה יסתיים." במכתב הניחומים למשפחה השכולה כתב הרמטכ"ל אמנון ליפקין שחק: "ניב שירת כקשר בפלוגת הסיור של חטיבת הנח"ל, ותואר על ידי מפקדיו כחייל אחראי ומסור, שבלט בנחישותו ובמסירותו בביצוע כל משימה שהוטלה עליו, והיה אהוד ומקובל בקרב מפקדיו וחבריו כאחד". מפקד היחידה כתב למשפחה: "ניב תפקד כקשר והלך אחרי מפקדו בראש הכוח, שם גם נפגע. ניב שיקף באישיותו את הערכים, שאותם אנו רוצים לראות בלוחמים ובמפקדים ביחידה. חסרונו ילווה אותנו לעד, כהבטחה שלא הגשימה את עצמה וכחבר שאבד." העיתונות סיקרה בהרחבה את נסיבות האסון. משפחתו של ניב יזמה והוציאה לאור ספר זיכרון, המביא קווים לדמותו ומתעד תחנות שונות בחייו.