סדי, ישעיהו

בן דויד, נולד בשנת 1929 בעיר איזמיר, תורכיה. בעירו למד בבית- ספר יסודי ובעודו נער גברה בו התשוקה לבנות את עתידו בארץ- ישראל. בשנת 1945 עלה בידו להגשים את חלום חייו ועלה לארץ. כאן השלים את חינוכו העברי והכשרתו החקלאית בחברת נוער עולה ובשעות הפנאי היה שוקד על קריאת ספרים כדי להתערות גם בעולם הרוחני של היישוב העברי. בלהט פטריוטי היה חולם בהקיץ על הרחבת גבולות ההתיישבות ועל כיבוש מרחבי הנגב למחרשה העברית. הוא הצטרף לארגון "איתנים" שהיה אז בהכשרה בכפר הס, וגם שם התמסר לעבודה ולקריאה, ותמיד היה דורש מחבריו הקרבה חלוצית ובחירת מקום התיישבות בנגב. משנענה בחורף תש"ח, בפרוץ מלחמת-העצמאות לאחר החלטת עצרת האו"ם על חלוקת הארץ לשתי מדינות, לקריאת המולדת, נתקבל ביוזמתו לקורס אלחוטאים ושימש כאלחוטאי באחת היחידות בחטיבת "אלכסנדרוני", ועם זאת לחם כחייל לכל דבר. הוא היה המאושר באדם כאשר הצליח לקלוט במכשיר הרדיו, בשהותו בבונקר, את הבשורה על הכרזת המדינה ובדמעות גיל העביר אותה לחבריו. ימים אחדים אחר-כך, בשובו מפעולה נגד קו האויב שבכפר טירה, נפצע מכדור תועה על אדמת המשק הזמני של ארגון "איתנים" ליד כפר הס ושם נפל ביום י"א באייר תש"ח (20.5.1948) והובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות בתל מונד.