סגל (סקל), שאול

שאול, בן מזל ואמנון, נולד ביום י"ד בחשון תשי"ד (23.10.1953) בקרית עקרון. הוא למד בבית-הספר היסודי "אוהל מאיר" בקרית עקרון, והמשיך בלימודים על-יסודיים בבית-הספר התיכון-דתי "שפיר" במרכז שפירא. שנתיים למד במוסד זה ואחר-כך למד שנה במכללה לאלקטרוניקה ברחובות. שאולי היה ילד עירני ורגיש. הוריו נפרדו כשהיה בן שש, והוא חי בבית אביו וביקר כפעם בפעם בבית אמו. אף-על-פי כן היה תלמיד חרוץ, והשתלב יפה בחברת הילדים בבית-הספר היסודי בקרית עקרון. "תוך זמן קצר היה אחד הבולטים בתלמידי בית-הספר; זאת בזכות מידותיו התרומיות והשקט הנפשי שלו", העיד מנהל בית-הספר והוסיף: "בקומתו התמירה והזקופה, בחיוכו השקט, שהיה מלווה אותו, היה משרה אווירה של מצב רוח טוב בכל מקום בו נמצא". שאול אהב את הלימודים והשתדל להצליח במבחנים. מטבעו היה נער חברותי, פעיל, יוזם ומארגן. ידידים סיפרו עליו שנטל על עצמו ברצון כל תפקיד שהוצע לו ועשה כל מלאכה בלא דופי. הוסיף המנהל: "דמות נערצת היה שאול, הודות לרגש הצדק המפותח שהיה בו. הוא לא היסס ולא הסכים, למשל, שתלמידים צעירים יקופחו רק בגלל היותם צעירים". בתום שמונה שנות לימוד נתקבל לפנימייה בבית-הספר התיכון-דתי "שפיר". הפנימייה הייתה לו כבית והוא למד, אכל, בילה וישן לצד חבריו. שאול ניכר בנכונותו תמיד לסייע לרעיו. "תמיד היה מוכן לבוא לעזרת זולתו ולהיות אח לצרה", סיפר ידידו, רוני. מקץ שנתיים ימים, החליט שאול לצאת לעבודה ולשאת בעול הפרנסה, ובשעות הפנאי למד במכללה לאלקטרוניקה ברחובות. "הייתה לשאול משיכה למכשירים חשמליים", סיפרו ידידיו. "חלומו הגדול היה להתוודע אל רזי האלקטרוניקה ולעמוד בהצלחה בבחינות הבגרות". שאול היה עלם גבה-קומה וטוב מראה, בוגר ורציני בגישתו לחיים, בן מסור ואח נאמן. שאול גויס לצה"ל בראשית נובמבר 1971 ולאחר הטירונות הוצב לחיל הרגלים. הוא שירת בתפקיד רובאי, ונודע ביחידתו כחייל טוב וידיד נאמן. על חלקו בפעילות המבצעית הוענק לו "אות השירות המבצעי". כשהיה בא הביתה לחופשה קצרה, ביקש לשמוע הרבה ככל האפשר על בני משפחתו היקרים לו. על עצמו ועל התנאים הקשים במקום שירותו לא הרחיב את הדיבור. הוא ידע שבני משפחתו דואגים לו, וביקש לחסוך מהם צער ודאגה. שאולי היה ירא שמיים והקפיד בקיום המצוות גם בעת שירותו בצבא. ערב ראש השנה תשל"ד הפצירו בו בני המשפחה שיחגוג את ראש השנה עמם. אך שאול אמר: "אני צריך לחזור לבסיס. אני לא רוצה בעיות. פשוט רוצה לגמור הכל בשלום. בעוד שבועיים אגיע לחופשה נוספת". איש לא שיער ששאול לא ישוב עוד. כשפרצה מלחמת יום-הכיפורים, נשלחה יחידתו לחזית הצפון. שאול לחם כרובאי ביחידה המפוארת שהסתערה על מוצב החרמון. ביום כ"ו בתשרי תשל"ד (22.10.1973) נפל בקרב על כיבוש החרמון. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין הצבאי בהר-הרצל. השאיר אחריו אב, אם, אחים ואחיות. לאחר נופלו הועלה לדרגת רב-טוראי. במכתב תנחומים למשפחה השכולה כתב מפקד היחידה: "הקרב על החרמון היה אולי הקרב הקשה ביותר במלחמה. בנכם, שנפל בקרב זה, נלחם יחד עם חבריו כפי שנלחם מי שיודע למען מה הוא נלחם, באומץ ובגבורה, במסירות ובהקרבה". אמו של שאול תרמה ספר תורה לבית הכנסת בקרית עקרון; חברים לנשק נטעו עץ אחד ביער המגינים לזכר רב-טוראי שאול סגל; אביו של שאול הוציא לאור חוברת לזכרו. בחוברת דברים על דמותו ועל דרכו של שאול, והערכות שכתבו מחנכים, ידידים ומפקדים.