בן מלי וינקו. נולד ביום ו' בתשרי תשל"ט (7.10.1978) ברעננה. בואו לעולם האיר את ביתו והציף את לבבות בני המשפחה בשמחה גדולה. חלומו של אחיו הבכור, צחי, התגשם: הוא זכה באח ובחבר. יוני היה ילד חביב, מלא שמחת חיים ואושר ילדות תמים. הרצון להנחיל לילדים ערכים נעלים ככיבוד הסביבה, כיבוד ההורים וכיבוד הזולת, והדאגה לשלמות הרוח והגוף היו לאור המנחה את חיי המשפחה. מאחר שהוריו ביקשו לקרבו לדת וללמדו מצוות לערכים גבוהים, ביקר יוני בגן-ילדים דתי. יוני אהב את האווירה בגן, קרבתו לכל חג ולכל שבת היתה חגיגה גדולה. ההנאה והשמחה הורגשו במשחקו, התנהגותו, באופן שבו חווה את העולם והגיב לסובב אותו. עם סיום תקופת הגן החל יוני ללמוד בבית-הספר היסודי הדר ברעננה, שם נקלט במערכת שהשכילה להעניק בחום, רגישות ותשומת-לב לכל תלמיד ותלמיד ולכבוש מקום בלבו הצעיר של ילד רך אשר הגיע זה עתה ממסגרת הגן המגוננת. בתקופת בית-הספר היסודי אימץ יוני ערכים אשר סייעו לו בגיבוש זהותו. הוא ידע למצוא טוב בכל רע, להבדיל בין עיקר לטפל והיטיב לתפקד בחברה. שאיפתו להעשיר את ידיעותיו ולהתקדם היתה מתווי ההיכר שלו. הוא גילה שאפתנות, חריצות ושקדנות ורצון להצליח. ציונים גבוהים לא היו משאת נפשו של יוני אך הוא היווה דוגמה ומופת בהתנהגותו כלפי חבריו ומוריו, כמו גם כלפי כלל החברה. רגישותו ועדינותו הקסימו את אוהביו ובכל עת שנדרשה עזרתו מיהר להגישה. מנהל בית-ספרו העיד עליו: "בכל הזדמנות שצריך כתף – יוני שם – ושלא על-מנת לקבל פרס". הוא העתיר חום ואהבה על הסובבים אותו, נהנה לצחוק ולהצחיק, תמיד עומד במרכז העניינים. שיעורים כיתתיים היו לו כבמה: במסגרתם נהג לבטא בקול את תחושותיו ומחשבותיו, חולק עם חבריו את הגיגיו. באותה תקופה הצטרף לתנועת הצופים והתמיד בפעילות בה במשך מספר שנים. סיום בית-הספר היסודי והמעבר לחטיבת-הביניים אלון הפרו במידת-מה את האיזון שבו היה מצוי יוני. היה עליו להכיר חברים חדשים ולהסתגל לנהלים שלא היה מורגל בהם. למרות הקשיים התגבר יוני עד מהרה על חבלי הקליטה. מכריו מתקופה זו מתארים אותו כילד שמח, שקט ומלא חן, תמיד דואג ומתחשב, מעורב בפעילויות החברתיות ועם כל זאת מקפיד שלא להזניח את לימודיו. יוני גילה כשרונות רבים בתחומים מגוונים אולם אהבתו הגדולה, אהבה אשר מילאה את עיקר עולמו, היתה המוסיקה. יוני התגלה כמוסיקאי מחונן. הוא סיים בהצטיינות את שש שנות לימודיו בבית-הספר הגבוה למוסיקה מטעם יאמהה וזכה באותות מופת על ביצוע יצירות רבות. מוריו חזרו ושיבחו את כשרונו והדגישו שיש לטפחו. יוני ניגן על מגוון כלי נגינה: חליל, חליל צד, אקורדיון, פסנתר, אורגן וסינתיסייזר. הוא חש קרבה והזדהות עם המלחינים הגדולים בעולם וניגן את יצירותיהם. משהתקרב מועד לימודיו בתיכון, ביקש יוני להתקבל למגמת המוסיקה של תיכון "מור" מטרו-ווסט ברעננה. למען הגשמת משאלתו זו עמל והתאמן במשך כל הקיץ לקראת מבחני הכניסה, אותם עבר בהצלחה מרובה. כך החל פרק חדש בחייו של מלחין שבדרך, אדם אשר המוסיקה היתה ציפור נפשו. בתקופת לימודיו בתיכון החל יוני לכתוב יצירות קלאסיות, מלודיות והרמוניות, שביטאו את המתחולל בנשמתו. בלחניו נגע בפינות החבויות והרגישות ביותר בלבו של כל אדם. נגינתו ביטאה טוהר ושלמות ומשולה היתה לליטוף ולחיבוק מלאי אופטימיות ושמחת חיים. אישיותו המוסיקלית עוררה הדים רבים. תקופת התיכון היתה התקופה היפה ביותר בחייו של יוני. הוא העניק מעצמו ללא גבולות: תקע יתד בספריית בית-הספר והתמסר לכל תפקיד ולכל משימה שהוטלו עליו. מנהל התיכון תיאר אותו: "זה היה ילד של תרבות". יפה תואר היה וחיוכו שובה לב. צניעותו לימדה על האצילות וגדלות הנפש שבו. יוני ידע להיות חבר אמיתי, ואין זה פלא שהיה מוקף בחברים רבים, מכל קצות הארץ. בספר המחזור נכתב עליו: "בכוכב של יוני כולם עליזים ונחמדים. יוני קיבל את פני במזמור עליז, והביא את מצלמת הווידאו כדי לתעד את הביקור שלי בכוכבו. תחילה הראה לי את אוספיו הרבים ואחר-כך ניגן לי בפסנתר יצירות קלאסיות רומנטיות וגם ואלסים שחיבר בעצמו. הביקור היה כל כך מהנה שיצאתי עליז וטוב לב". היצירה האחרונה שחיבר, "מסע אל החלומות", שימשה אותו בפרויקט בחינת הבגרות. יצירה זו, שנכתבה להרכב כלי נשיפה ופסנתר, קרמה עור וגידים בשבוע שלאחר רצח ראש הממשלה יצחק רבין והוקדשה לזכרו. היצירה משקפת את העצב והיגון הכבד שחש יוני, אשר אמר: "היצירה נכתבה מתוך דחף ורצון עמוק לעשות משהו כדי להתגבר על העצב…" נוסף על היצירה המוסיקלית שקד על אוסף מרשים ובו קטעי עיתונות רבים, המתעדים את חייו של יצחק רבין המנוח. אהבה נוספת של יוני היתה טיולים בחיק הטבע. שם חש כי הוא מתמזג עם עולם החי והצומח, כשהוא מתענג על ציוץ ציפורים, נהנה מרחש הרוח ומרשרוש העלים בענפי העצים. הוא ניחן בחוש אסתטי מפותח ועיצב את חדרו כהיכל של יופי וחן. יוני ידע להעריך את החיים ודאג לנצל כל רגע ורגע. בהתאם לכך תיכנן את עתידו תוך השקעת מחשבה. הוא אהב לטייל בעולם ועם משפחתו ביקר במערב אירופה ובמזרחה וכן בארצות-הברית. בכל מקום שהגיע אליו למד את הוויית המקום ומאפייניו. הוא חלם על לימודים אקדמיים בארצות-הברית ולשם כך עבד וחסך כסף. בשעותיו הפנויות שימש כסדרן בקולנוע, כמלצר וכשמרטף. בתחילת חודש אפריל 1997 התגייס יוני לצה"ל, מתוך רצון לתרום למדינה שכה אהב. לאחר שעבר טירונות הוכשר כנהג ושובץ ביחידת צנחנים מובחרת – יחידת מודיעין צנחנים. ביום ה' בתשרי תשנ"ח (5.10.1997) נקטף יוני, אדם יקר, ישר ואציל נפש, בעיצומו של תרגיל צנחנים, מן הגדולים בעשור. באותו יום גורלי נהג יוני מבסיס תקוע אשר בהרי יהודה לבסיס בליש, ליד באר שבע. כשהוא עושה את דרכו חזרה, סמוך לאשקלון, במרחק שלושה קילומטרים דרומית לצומת ניצנים, בכביש מפותל וחשוך, אירעה התנגשות חזיתית בין מכוניתו הצבאית של יוני לבין רכב פרטי, ובהבזק של שנייה נלקחה דמותו הנשגבת, האנושית והחמימה. יוני נהרג במקום. למחרת הלווייתו אמור היה לחגוג את יום הולדתו התשעה-עשר. הוא הובא למנוחת עולמים בבית-העלמין הצבאי ברעננה. הותיר הורים ושני אחים – צחי ופיליפ. לאחר נפילתו הועלה לדרגת רב-טוראי. כתבות רבות על יוני נתפרסמו בעיתונות הארצית והמקומית, האירו את דמותו המיוחדת וציינו את כישוריו המוסיקליים יוצאי הדופן. התזמורת הפילהרמונית הישראלית קיימה קונצרט מיוחד לזכרו של יוני ולזכרם של ששה חיילים נוספים, בוגרי תיכון מור מטרו-ווסט וישיבת השומרון, שנפלו במהלך שירותם הצבאי. הקונצרט התקיים במסגרת מפגשים בין מחנכים ותלמידים ממגזרים שונים, מסורת שהנהיגו שני בתי-הספר. האירוע התקיים במעמד נשיא המדינה עזר ויצמן בהיכל התרבות בתל-אביב, בהשתתפות אישים, מחנכים, מורים, תלמידים ואורחים. נטלו בו חלק הזמרים והיוצרים דודו פישר ושלמה גרוניך. בקונצרט נוגנה בהופעת בכורה יצירתו המוסיקלית של יוני, "מסע אל החלומות", אשר עובדה בידי מיכאל שנהב וחבריו של יוני. משפחתו של יוני הנציחה את זכרו בספרייה תורנית בבית-הכנסת ביאליק ברעננה. בטקס האזכרה שנערך לזכרו של יוני ביוזמת הנהלת תיכון "מור" מטרו-ווסט, אמרה חברתו לכיתה: "יוני היה אדם יקר, היה לו מעין ניצוץ אושר בעיניים, הוא היה נער מאושר, ועכשיו הניצוץ הזה שכולם מחפשים אותו, נעלם". במכתב התנחומים למשפחה השכולה כתב הרמטכ"ל דאז, רב-אלוף אמנון ליפקין-שחק: "יוני תואר על ידי מפקדיו כחייל מסור, שגילה מעורבות בנעשה סביבו וביצע את תפקידו באחריות ובנאמנות אין קץ. יוני הפגין רוח התנדבות ונכונות לסייע לסובבים אותו בכל עת, בלט בשמחת חיים ורכש חברים רבים במהרה." מנהל בית-הספר בו למד יוני ספד לו: "יוני היה נחוש בדעתו. בעקביות ובעקשנות התמודד עם כל קושי בלימודים… בבית-הספר היתה ידו בכל… שלם עם עצמו, מסוגר כלפי חוץ – אך טעון ונסער מבפנים… מסור לכל תפקיד ומשימה".
