סגל, ידידיה
בן מלכה ויוסף הלוי, נולד בחיפה ביום ט"ו בתשרי תרפ"ז (23.9.1926) למשפחה מרובת ילדים. הוריו עלו לארץ-ישראל כשנה לפני היוולדו ועבדו לפרנסתם בעבודות נטיעות. משפחתו היתה בין המתיישבים הראשונים ב"אחוזה" שעל הר הכרמל, אביו ייסד את בית-הספר הראשון בשכונה. בביתו ספג ידידיה את ערכי הדת והמסורת יחד עם אהבה לעם ולארץ. בגן הילדים הגננת שלו היתה אחותו. לאחר שסייס את לימודיו בבית-הספר היסודי "זכרון- יוסף" עבר ללמוד בבית-הספר הריאלי במגמה הביולוגית כשעיקר עניינו – בוטניקה. ידידיה החל לעבוד בבניין כדי לעזור בפרנסת הבית ובזמנו החופשי הוא עסק באיגרוף וקפא"פ (קרב פנים אל פנים). ידידיה רצה לאחד את תנועת עזרא בני-עקיבא ואת כל הנוער הדתי בחיפה כדי שתהיה אחדות בין הקבוצות הדתיות ועל-ידי זה יהיה יותר "כוח", כי בפיצול יש חולשה. הוא הכין מופע משותף לכולם שהתקיים בבניין של בית-הספר הריאלי בחיפה. ידידיה עשה כל זאת במטרה להביא את הגאולה על-ידי אחדות. ארגון זה לא נשא חן בעיני מפקדיו ב"הגנה" שהחליטו לסלקו משורותיה, אלא שהוא הקדימם והסתפח לארגון הצבאי הלאומי בו סיים במהרה קורס סגנים. ידידיה הועיד את בית הוריו למקום מפגש סודי לאנשי אצ"ל בחיפה וכן ל"סליק" של הנשק. ידידיה היה בין המתכננים והמבצעים של התקפות נגד כלי רכב של הצבא הבריטי במבואות הכרמל. בליל א' בשבט תש"ח 12.1.1948)-11) נחטף ידידיה ממקום עבודתו כשומר לילה בבניין שבו עבד כבנאי בשעות היום. חוטפיו היו אנשי ה"הגנה" שחשדו בו כי היה מעורב בחטיפת אחד ממפקדיהם ובחטיפתו רצו להפעיל לחץ על מפקדיו כדי שישחררו את האיש שלהם. על פי גירסת ה"הגנה" ידידיה ברח ממקום מעצרו לכיוון הכפר הערבי טירה שלמרגלות ההר ותושבי הכפר הרגו אותו. גירסתם של אנשי האצ"ל היתה כי ידידיה נרצח על ידי אנשי ה"הגנה" וכדי לטשטש את עקבות המעשה הניחו את גופתו ליד טירה. פרשת חייו ומותו התפרסמה בספר בשם "דמי אינו שותק" – ידידיה סגל, חטיפות עינויים רצח ומשפט. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות בחיפה. חבריו ומשפחתו תיארו אותו כאדם יפה-תואר, שתקן, נאמן, חרוץ ובעל תבונה. אחיינים אחדים שלו נקראים על שמו האמיתי ועל שמו המחתרתי. בשנת ה25- למדינה נחנך גן ציבורי באחוזה ונקרא על שמו "גן ידידיה".
