סגל, דויד-אריה
בן חיה וישראל, נולד ביום ז' בניסן תרצ"א (25.3.1931) בירושלים. לאחר שסיים בית-ספר של "המזרחי", למד הנהלת חשבונות ופקידות כללית בבית-הספר למסחר "שקספיר", עבד זמן-מה במשרד בית-הספר ואחר-כך במשרדו של עורך-דין. הוא התעתד ללמוד ולהתכונן לבחינת בגרות והפליא את מוריו וחבריו בכשרונו. למראה התעללות חיילים בריטיים ביהודי החליט להצטרף להכשרה מגויסת של תנועת "הנוער העובד", בה היה חבר, כדי להכשיר את עצמו למלחמת החירות. במחנות ההכשרה, בעין השופט ואחר-כך בתל יוסף, עבד גם במשק והוסיף ללמוד בשעות- הפנאי ולהתכונן לבחינות. עם פרוץ מלחמת-העצמאות בעקבות החלטת עצרת האו"ם על חלוקת הארץ היתה ההכשרה שלו למחלקה קרבית של הפלמ"ח בחטיבת "יפתח". הנער דויד, שהיה בן 17 בלבד, השתתף עם חבריו המבוגרים ממנו בליווי שיירות, בקרבות נגד קני הפורעים באזור "המשולש", במבצע "נחשון" לפריצת הדרך לירושלים, בפריצה לעיר העתיקה, כאלחוטן בחזית ירושלים, ובמבצע "דני" לשחרור שפלת לוד. הוא הועלה בדרגה והיה אולי הסמל הצעיר ביותר בכל הפלמ"ח. בקרבות נעשה רציני ואיתן ברוחו כמבוגר. כשקיבל ידיעות על חברים יקרים שנפלו כבש את כאבו ואמר: "אנחנו נמשיך את מלחמתנו ונגשים את שאיפותיהם של הנופלים". באחרונה נשלח עם יחידתו להגנה על תיקון צינור- המים בנגב לשם הזרמת מים ליישובים המנותקים, שמלאי מימיהם הלך ואזל. דויד-אריה הצטיין באומץ ובהחלטיות בביצוע הפקודות לכיבוש משלטים בתחום אש האויב המצרי ובסילוק קני ערבים ששימשו מקלט למחבלים בצינור. בשעת התקנת עמדה למכונת-יריה להגנת הצינור נפגע ונפל במשמר הנגב ביום א' באלול תש"ח (5.9.1948). נקבר במשמר הנגב. ביום כ"ג בחשוון תש"י (15.11.1949) הועבר למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בנחלת יצחק.
