סגל, אברהם-משה-הלוי

בן דוד ומרים זכרונם לברכה. נולד ביום ט"ז באלול תרצ"ד (6.9.1934) ביאסי שברומניה. כשהיה בן חמש שנים, התייתם מאביו שנהרג בפוגרום. על-אף גילו הצעיר ולמרות המצב המשפחתי הקשה ששרר באותו זמן, עזר בפרנסת אמו, אחיו ואחיותיו, המשיך ללמוד והצטיין בלימודיו. הוא סיים את לימודיו היסודיים ביאסי שברומניה ואחר-כך סיים את לימודיו התיכוניים בבית-ספר מקצועי, שם רכש את מקצוע החרטות. עוד כשהיה ברומניה ידע לדבר, לכתוב ולקרוא עברית ברהיטות. את מצוות המסורת והדת היהודית המשיך לשמור ולקיים כאביו. הוא היה פעיל גם בתנועת הנוער הדתי. בשלהי שנת 1950 עלה ארצה עם משפחתו, והם התיישבו במעברת חולון. ביום עבד כחרט כדי לפרנס את משפחתו ובלילה למד בקורסי-ערב של משרד העבודה. הוא הצטיין בלימודים וזכה לתעודת-הערכה. אברהם גויס לצה"ל באוגוסט 1953 והוצב לחיל-ההנדסה. לאחר סיום הטירונות השתלם בקורסים שונים והיה לחבלן. כל משך-שירותו נחשב כחייל טוב ונאמן. בתעודות-השחרור שלו ציינו מפקדיו, שאברהם הוא בחור אחראי ובעל יזמה, המבצע את כל המוטל עליו באורח משולם. לאחר ששוחרר מהשירות הסדיר עבד במקומות שונים כחרט, התקדם במקצועו והוסיף לרכוש ידע, ולבסוף אף פיתח לעצמו עסק משלו. הוא נשא אישה, וברבות הימים נולדו להם שלושה ילדים. כאב וכבעל לא היה מסור ממנו, דואג ונאמן היה, איש-משפחה לדוגמה, שידע לחנך את ילדיו לאהבת המולדת, לדרך-ארץ ולכיבוד הזולת, אברהם היה נקרא לעתים לשירות-מילואים ותמיד ראה בשירות זה לא חובה אלא זכות. במסגרת שירותו הצבאי השתתף בכל מלחמות ישראל: מלחמת-סיני, מלחמת ששת-הימים ומלחמת יום-הכיפורים. ביום י"ז באלול תשל"ד (4.9.1974) נפל אברהם בעת שירות מילואים. הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין שבחולון. השאיר אחריו אישה, בן, שתי בנות, שתי אחיות ואח. במכתב-תנחומים למשפחה השכולה כתב מפקדו: "אברהם היה חייל מצטיין, חבר טוב ואהוד על כל אנשי הפלוגה. הוא מילא את כל התפקידים שהוטלו עליו באורח מושלם, עם הגדוד עבר את מלחמות ישראל. זכרו יישאר עם אנשי הפלוגה תמיד."