סגלסון, אלחנן (אילון)

בן רעיה ושמואל, נולד ביום ח' בסיוון תרפ"ט (16.6.1929) בעיר קובנה, ליטא. הוא סיים את בית-הספר היסודי שליד הגימנסיה העברית, היה פעיל בעבודת התלמידים למען הקרן-הקיימת- לישראל ותבע במפגיע מהוריו לעלות ארצה. בהיותו בן 10 הצטרף לתנועת בית"ר. שיא חלומותיו היה לראות בהקמת צבא עברי בארץ-ישראל עצמאית והוא הביע נכונות לוהטת להקריב את חייו למען שחרור המולדת. בתקופת הכיבוש הסובייטי בראשית מלחמת-העולם השנייה המשיך בפעילות ציונית במחתרת. כשנכלאו היהודים בגיטו עם הכיבוש הגרמני, פעל במחתרת המשותפת לכל התנועות, שעסקה בהכשרת פרטיזנים ליערות ובהכנת בונקרים להסתרת זקנים, נשים וטף, שסיכוייהם להשמדה היו ודאיים יותר מבעלי כושר העבודה. לשם רכישת האמצעים לקניית נשק וחומרי-בניין היה יוצא עם חבריו לחפור כספים שהסתירו יהודים לפני הישמדם בבתיהם שהוחרבו עם צמצום שטח הגיטו, והודות למראהו הארי חמק מהגיטו לאזור החופשי לסדר את הקניות אצל הליטאים. היה מועמד ליציאה ליערות, אך השתהה בשל הצורך בפעילותו החיונית בתוך הגיטו. בעת חיסול הגיטו הופרדו האב והבנים מהאם והובלו למחנה דאכאו. מרוב התלאות שעברו עליו נחלש אלחנן ובהגיע יום השחרור היה באפיסת כוחות. אחרי המלחמה נמצאה גם האם והמשפחה התלקטה מחדש. בעזרת שליחי הבריגדה היהודית עבר אלחנן לאיטליה, הצטרף להכשרה ושימש בה כמזכיר ומקשר עם המרכז לגולה. אלחנן העפיל ארצה עם כל המשפחה באונייה "וג'ווד". ב-26.6.1946 תקף הצי המלכותי הבריטי את האונייה באש תותחים, הכניסה לנמל חיפה ונוסעיה הועברו למחנה-מעצר בעתלית. אחרי ימים מספר הכיר אלחנן את עצורי "השבת השחורה", שהובאו אף הם לשם. אחרי השחרור מהמחנה הגיע לתל-אביב והתייצב לשירות במחתרת האצ"ל בכינוי "אילון". הוא עבד בפקידות במועצת רמת גן ואחר-כך בבית- המסחר "נחושתן" בתל-אביב, ואת שעות הערב וימי המנוחה הקדיש לאימונים ולפעולות. הוא נודע במידותיו התרומיות וביחסי ידידות ונכונות להגשת עזרה לחבריו בעבודה ולפקודיו בשירות. משהחלו הקרבות בעקבות החלטת עצרת האו"ם על חלוקת הארץ, נטל חלק בהגנת פרברי תל-אביב ולפי בקשתו השתתף בהתקפת האצ"ל על מנשיה וכיבושה. היה בין הפורצים הראשונים לעמדות הקדמיות על שפת ימה של יפו. משגברו הקרבות התייצב לשירות מלא בכוחות אצ"ל כקצין אספקה בחיל-המצב. בעת ההתקפה הפתאומית של הלגיון הערבי על הכפר יהודיה, שבכיבושו השתתף גם אלחנן, שעתיים לפני התחלת ההפוגה הראשונה, כשהלוחמים היהודים הוכרחו לסגת מפני כוחות עודפים של האויב באנשים ובציוד, נשאר עם עוד קצין בעמדה קיצונית לחפות על הנסיגה, על אף התנגדות חבריו למעשה ההקרבה שלו, ושם נפל, ביום ד' בסיוון תש"ח (11.6.1948). ביום י"ב בסיוון תשי"ב (5.6.1952) הובא למנוחת-עולמים עם שאר חללי הקרב הזה בקבר- אחים בבית-הקברות הצבאי בקרית שאול.