סבתו, שבתאי

שבתאי, בן רחל ואברהם, נולד ביום א' בתשרי תשי"א (12.9.1950), בקהיר שבמצרים ועלה ארצה עם משפחתו בשנת 1958. הוא למד בבית-הספר היסודי "מעלות" בבאר-שבע, שם השתקעה משפחתו, ואחרי-כן למד בישיבה התיכונית "מרום ציון" בירושלים. שבתאי גדל וחונך ברוח המסורת היהודית והאמונה באלוהי ישראל. הוא דבק באמונתו והיה שומר מצוות, ירא שמים ותלמיד חכם, השוקד על לימוד התורה. בתקופת לימודיו בישיבה התיכונית התגלה שבתאי כתלמיד חריף ופיקח, והצטיין בעיקר בלימוד הגמרא. הוא היה בקי מאוד בחומר הלימודים ומתוך הבנתו ופקחותו הצליח לרדת לעומקן של סוגיות ולהבין את דרך הפלפול המיוחדת לחכמי ההלכה. כמו-כן אהב את המקצועות הריאליים והשיג בהם ציונים מעולים. שבתאי גויס לצה"ל בתחילת נובמבר 1968 והוצב לחיל השריון. לאחר הטירונות הוכשר לשמש כתותחן בטנק ונשלח לשרת ביחידת שדה. אחרי תקופת שירות בתפקידו סיים בהצלחה קורס מפקדי טנקים וקורס לסמלי מחלקות בשריון והוצב בחטיבת "ברק" ברמת הגולן. הוא היה חייל מסור וממושמע, איש מקצוע מעולה וידע לבצע את תפקידו בשלמות ובדייקנות. כחודשיים לפני שסיים את שירותו נפצע בעת מילוי תפקידו. נגרמו לו פצעים ושברים בכל חלקי גופו, שבעטיים נאלץ לשכב במשך שלושה חודשים בבית-חולים ובבית-החלמה. פציעתו גרמה לו נכות מסוימת והוא הקדיש את השנים הראשונות שלאחר שחרורו מהשירות כדי להתגבר על פציעתו ולהיות ככל האדם. לאחר ששוחרר מהשירות הסדיר למד במכינה האקדמית שליד אוניברסיטת "בן-גוריון" ואחר-כך למד בפקולטה לטכנולוגיה באותה אוניברסיטה, במגמה להנדסת מכונות. גם בלימודים האקדמיים היה תלמיד מצטיין, הגיע להישגים מעולים וזכה לפרסים רבים ובמלגות. לאמונתו הדתית השלמה התלוותה האהבה לארץ ולנופיה. הוא הרבה לסייר ולטייל בארץ ומעטים היו המקומות שלא ביקר בהם. את אשר ראה צילם במצלמה שלקח אתו תמיד, ואוסף התמונות שהשאיר אחריו מעיד על כישרון רב ועל טעם אמנותי, ומיטיב לתאר את המיוחד שבאותם מקומות. שבתאי הרבה לעסוק בספורט – בעיקר בכדורסל ובשחייה. בעיסוקים אלה הצליח להתגבר על הנכות שנגרמה לו כששירת בצה"ל. שבתאי ניחן בכוח-רצון ולמרות המגבלות הגופניות עסק גם בטיולים והצליח להוכיח כי התגבר לחלוטין על מגבלותיו. כשפרצה מלחמת יום-הכיפורים דרש שיגייסו אותו לשירות וצורף ליחידת שריון, שהשתתפה בקרבות הבלימה וההבקעה נגד המצרים בסיני. ביום כ"ט בתשרי תשל"ד (25.10.1973) נפגע שבתאי ונהרג בקרב שנערך ליד העיר סואץ, בגדה המערבית של התעלה. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין בבאר-שבע. השאיר אחריו הורים, שלושה אחים ושתי אחיות. לאחר נופלו הועלה לדרגת סמל-ראשון. במכתב תנחומים למשפחה השכולה כתב מפקד היחידה: "בנכם שבתאי סבתו ז"ל שירת כאיש צוות טנק ביחידת שריון שתחת פיקודי. היה איש שריון מעולה ולוחם אמיץ לב, אשר ביצע את המשימות הקרביות שהוטלו עליו ללא דופי ובגבורה. הוא התחבב על חבריו לנשק ועל מפקדיו ונפילתו הייתה אבדה כבדה ליחידתנו".