סבן, יהושע-מרדכי

בן לאה לבית בורלא ויעקב. נולד ביום ט"ז באלול תרפ"ח (1.9.1928) בירושלים למשפחה מושרשת בארץ זה דורות רבים. מצעירותו השתייך לתנועת הנוער בית"ר וכשעבר לעבוד בליטוש יהלומים בנתניה הצטרף לשורות אצ"ל במקום. מיד עם הצטרפותו נשלח ל"קורס סגנים" ופעולתו הקרבית הראשונה בארגונו היתה כחבלן בהתקפה על תחנת הרכבת בלוד. מאוחר יותר עבר לח"ק (חיל הקרב) בתל-אביב ונתמנה למפקד קבוצה. הוא היה גבה-קומה ויפה תואר, בעל מזג טוב המשרה רוח עליצות סביבו. עם זאת ניחן בכשרון משחק, נגינה וזמר וכל אלה חיבבוהו על כל מכריו. במבצע השני שבו השתתף – התקפת מרכז הבולשת ביפו – פעל כמפקד היחידה. תפקיד זה מילא גם בפעולת החרמת כסף ברכבת סמוך לחדרה. אחרי פעולה זו נעצר והועבר למחנה העצורים בלטרון. גם כאן עמד לו כשרון המשחק וחוקריו שוכנעו בתמימותו וחפותו ושיחררוהו מן המעצר. בחוץ המשיך בפעילות המחתרת. הוא נטל חלק כמפקד יחידת חבלנים בהתקפה על שדה התעופה בקסטינה, השתתף בהתקפה על מחנה צבא בצריפין, בהחרמת נשק ממחנה צבאי בצפון תל-אביב והיה מפקד יחידה בהתקפה על משטרת רמת-גן. בהתקפה זו נפצע קשה, ידו השמאלית שותקה ונצרכה לטיפול ממושך. לאחר חודשי טיפול וריפוי שב לפעילות הח"ק. בין השאר היה בין האחראים לחטיפת השופט הבריטי וינדהאם כבן-ערובה בימי המערכה על חייו של דב גרונר, איש האצ"ל שנידון למוות על-ידי בית-דין צבאי. ביום כ"ח בניסן תש"ז (18.4.1947) תקפו יהושע ושניים מפקודיו משוריין בריטי במטרה לעצור את היושבים בו כתגובה על העלאת ארבעה מחבריהם למחתרת לגרדום בכלא עכו. לשמע היריות הגיח שוטר בריטי מבניין הדואר הסמוך ופתח עליהם באש. כדור פילח את ראשו שליהושע וגרם למותו. הוא הובא לחדר המתים של "הדסה", אך כדי למנוע זיהויו על-ידי הבולשת הבריטית הבריחו חבריו את גופתו משם והביאוה לקבורה בבית העלמין שברחוב טרומפלדור בתל-אביב. פרקי חייו וגבורתו מפורסמים ב"זכרם לנצח".