סבן, יהודה
יהודה, בן פורטונה ושמואל, נולד ביום כ' באייר תשי"ג (5.5.1953) באלכסנדריה שבמצרים, כבן למשפחה אמידה ומבוססת. הוריו האוהבים הרעיפו עליו רוב טוב. כילד רך ניחן בכישרונות וברצון עצום לדעת ולחקור. מגיל צעיר ביותר העידו שאלותיו על מחשבה בהירה ומוח מבריק הרבה מכפי גילו. עיניו הגדולות ראו הכל והוא ביקש לחקור ולדעת עוד ועוד. בשנת 1956 גורשו אלפי משפחות יהודיות ממצרים בעקבות מבצע קדש, ואז נחתה המהלומה גם על בני משפחת סבן. רכושם הוחרם והם גורשו מביתם בחוסר כל. בזכות אזרחותם הצרפתית, עברו לצרפת ועשו שם מספר חודשים, אולם לא מצאו להם מנוח והחליטו לעלות ארצה. המשפחה בת חמש הנפשות עלתה ארצה בסוף מרס 1957 והתיישבה בעיירה אופקים. יהודה נקלט מיד בגן-הילדים ואחר-כך בבית-הספר העממי. הוא היה תלמיד מבריק, חבר מצוין, בן ואח נפלא. שאיפתו לדעת רבתה והלכה, ומשגדל גדלה גם השפעתו על חבריו. הוא ארגן חוגים שונים, ועמד בראשם, יזם וקיים פגישות עם ראשי מועצות מקומיות, עם מפקד הגדנ"ע ועם מפקדים בכירים אחרים, והגיע עד לראש הממשלה דאז, לוי אשכול ז"ל. את לימודיו התיכוניים המשיך בבית-הספר התיכון-דתי באופקים, הצטיין בידע מעמיק ולא אחת הפתיע את מוריו כאשר גילה בקיאות גדולה מבקיאותם בלימודים. בשעות הפנאי אהב יהודה לעסוק בקריאה, בצילום ובציור. כחבר פעיל בגדנ"ע, השתתף בטיולים, בסיורים ובמסעות רבים. הוא סיים קורס מ"כים בגדנ"ע והיה מטובי המדריכים בעיירה. יהודה הקים לעצמו מעבדת צילום משוכללת, שבה פיתח את תמונותיו. כתחביב עסק גם בתולדות החילות השונים של צה"ל, ביחוד חיל האוויר, והתעניין בכל מקצועות התעופה. ספרייתו כללה גם ספרים בתחום הפסיכולוגיה. עם תום שלוש שנות לימוד בבית-הספר התיכון באופקים, החליט יהודה לייחד את לימודיו לתחום התעופה. הוא עמד בהצלחה בבחינות הכניסה לבית-הספר של חיל האוויר שליד הטכניון בחיפה, במגמה של אלקטרוניקה וסיים את לימודיו כחניך מצטיין. בתעודה נאמר: "תלמיד מצטיין, אשר השיג הישגים שלא נרשמו כמותם בבית-הספר במשך עשר השנים האחרונות". גם כשהיה בא לביתו לחופשות, המשיך לשקוד על לימודיו, פיתח צילומים במעבדתו והרכיב מכשירים שונים. התלהבותו מן הידע הרב שרכש ומעולם המדע שנתגלה לו הייתה עצומה והוא נהג לחלק מהם עם חברו הטוב יהושע. לגבי דידו לא היה בילוי זמן טוב יותר מן הלימודים. יהודה גויס לצה"ל בתחילת אוקטובר 1971 והוצב לחיל-האוויר. הוא המשיך בהתמחותו כטכנאי ציוד קשר מוטס. בתקופת שירותו זכה בשבחים רבים מפי מפקדיו. הוא הומלץ להעלאה לדרגת רב-טוראי מחוץ לתקן. בחוות דעת המפקד, שצורפה להמלצה, נאמר: "החייל נבחר כחייל מצטיין של גף אלקטרוניקה, וקיבל מכתב הערכה מיוחד ממפקד הטייסת על מסירותו לתפקידו. מבחינה מקצועית החייל בולט לטובה וקיבל הסמכה מיוחדת". הוא מונה ראש חוליה בחדר הבקרה לאלקטרוניקה עוד לפני שסיים שנים-עשר חודשי שירות בצה"ל. יהודה עמד במבחנים, התקבל לקורס טיס והחל באימונים בחודש אוקטובר 1972. בחודש מאי 1973 סיים קורס צניחה. מלחמת יום-הכיפורים קטעה את אימוניו והוא חזר לחדר הבקרה. מפקדיו גמרו עליו את ההלל והוא צוין לשבח פעם אחר פעם. עם חידוש אימוניו בבית-הספר לטיס, הוצב יהודה לקורס נווטים. בכל שלבי הקורס עמד בהצלחה רבה והיה ברור שהוא עתיד לזכות בכנפי הטייס, נוסף על "כנפי הצנחן". ביום כ"א בשבט תשל"ד (12.2.1974) זמן קצר לפני קבלת הכנפיים נפל יהודה בטיסת אימונים שגרתית מעל הר עריף, באזור מצפה והובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין באופקים. השאיר אחריו הורים, שני אחים ושלוש אחיות. לאחר נופלו הועלה לדרגת סמל. מפקד בית-הספר לטיסה, כתב למשפחה השכולה: "מי חשב שיום אחד ייכתב מכתב כזה על בנכם יהודה. הוא היה לא רק פארה של אופקים ואחד מהטובים ביותר שבה, יהודה היה אחד מהטובים בבית-הספר לטיסה. בבית-הספר לטיסה מתרכז נוער ברמה גבוהה ויהודה היה אחד הבולטים שבחבורה. הוא זכה להיות בין המצטיינים בלימודי הקרקע, זכה להיות אהוב ומקובל על כל מי שהכירו, בזכות תכונותיו ואישיותו הבולטות והנישאות. ראינוהו כמי שעתיד להצליח, ללא ספק. כיצד אפשר לנחם משפחה על אבדן בן שכזה. הוא היה בן למופת, חבר יקר ואדם. אינני יודע אם נוכל לנחמכם ולו במקצת בכאבכם – אך אנו עמכם".
