סביליה, יוסף

יוסף, בן פנינה וסלומון, נולד באלכסנדריה שבמצרים, ועלה עם משפחתו לארץ בשנת תש"ט. ימי ילדותו עברו עליו בעיר הבירה קהיר, שם למד בבית-הספר היסודי "אליאנס" ובבית-הספר התיכון "נזריה קולזסן מרק". יוסי היה ספורטאי מעולה, והצטיין בענפי ספורט רבים – כדורגל, כדור-עף, טניס ושחייה. הוא עסק בספורט בכל שעת פנאי. יוסף גויס לצה"ל בשלהי ינואר 1952 והוצב לחיל החימוש. בהיותו בצה"ל שימש כמדריך ספורט. בשלהי יולי 1954, כשיצא לחיים האזרחיים, נשא לאישה את חברתו בלה, שהכירה בעת שירותו. ברבות הימים נולדו לזוג שלושה ילדים – פנינה, איתן וענת. סיפרה עליו אשתו: "עיניו היו כעין הדבש בטרם יזקקוהו, פיו חזק וקמוץ, וזויותיו שובבות ומוכנות לפרוץ בצחוק בכל רגע, בעל קומה ממוצעת היה ושיער מאפיר". הוא רקם חלומות להפוך את בנו איתן, אשר גילה כושר גופני מופלא, לספורטאי בינלאומי. אמנם ממוצע קומה היה, אך למעשה היה "משכמו ומעלה". הייתה טבועה בו אהבת הבריות, ותמיד מוכן היה לבוא לקראת כל אדם ולעזור ככל יכולתו. צנוע היה ואוהב חיים. יוסי אהב הכל – הוא אהב את העצים, את הפרחים, את חלומותיו לעתיד טוב יותר. שאיפת חייו הייתה לבנות עתיד בטוח לילדיו. הוא עבד קשה ואף טרח שעות נוספות, כדי להביא הביתה שכר גדול יותר. עם הילדים היה משחק כאילו היו חבריו, כשווה עם שווים. "אם כי לא היה בידנו ממון רב", סיפרה אשתו, "יצאנו לעתים קרובות לטיולים ברחבי הארץ, ונדמה שלא נותרה פינה אחת אותה לא סקרנו. יוסי היה חייכני ואוהב בדיחות, ואם כי חייו לא היו קלים משחר ילדותו, לקח הכל בנעימות ובאהבה". במלחמת יום-הכיפורים שירת בחזית הדרום. ביום כ"ג בתשרי תשל"ד (19.10.1973) נפגע ונפל בעת חציית תעלת סואץ. הוא הובא למנוחת-עולמים בחלקה הצבאית של בית-העלמין בקרית-שאול. השאיר אחריו אישה, בן ושתי בנות, הורים, אח וארבע אחיות. לאחר נופלו הועלה לדרגת סמל. במכתב תנחומים למשפחה השכולה כתב מפקדו: "יוסף מילא את המוטל עליו כחייל מצטיין ומסור. במסגרת שירותו מילא תפקידים אחראיים. הוא שימש דוגמה ומופת לכל חייל, היה להם כאב דואג ומיטיב".