סבג, אברהם

אברהם, בן אסתר ונסים, נולד ביום א' בשבט תשי"ב (28.1.1952) בקזבלנקה שבמרוקו, ועלה ארצה עם משפחתו בשנת 1962. הוא למד בבית-הספר הצרפתי "אליאנס" בעיר הולדתו. לאחר שמשפחתו עלתה ארצה והשתקעה בנצרת עילית, למד שם בבית-ספר יסודי ממלכתי-דתי. אחרי-כן למד בישיבת "פורת יוסף" בירושלים. לאחר שהמשפחה העתיקה את מגוריה לאשדוד, עבר ללמוד בבית-הספר התיכון-מקיף הדתי וסיים ארבע שנות לימודים במגמה של הנהלת חשבונות. אברהם גדל וחונך ברוח המסורת היהודית והאמונה באלהי ישראל. בעיר הולדתו בנכר חינכוהו חינוך יהודי וציוני וטיפחו בו אהבת ארץ-ישראל ועם ישראל. הוא התמסר ללימודי הקודש בישיבה ואחרי-כן נטל על עצמו לחנך חיילים בצה"ל לאמונה בערכי היהדות, כאשר שימש כסמל-דת. הוא היה נער צנוע ונחבא אל הכלים, שענוותנותו הגיעה עד כדי ביישנות. כל מעשיו נעשו בהסתר ובצנעה, כשהוא מתרחק מן הפרסומת. אברהם היה אוהב חברה ומוכן תמיד לעזור לחבר ולידיד. הוא השרה סביבו אווירה טובה, שנבעה מטוב-לבו, משיקול הדעת שלו ומהביטחון באמונתו. בזכות תכונותיו אלה היה מקובל ואהוד בכל חברה. הוא ידע להשפיע על חבריו ולכוון את התנהגותם. חבריו מבית-הספר זוכרים כיצד החליטה פעם הכיתה כולה לנהוג בניגוד להוראות בית-הספר, ואברהם היה היחיד שנשמע להוראה. הוא הצליח לשכנע את חבריו לכיתה לנהוג כמוהו, ולאחר שכולם הבינו כי דרכו היא הנכונה והצודקת, הלכו בעקבותיו. מעולם לא גרם שמורים או תלמידים יתלוננו עליו. מוריו סברו כי הוא תלמיד מצטיין, שיגיע להישגים מעולים ואילו חבריו ראו בו לא רק חבר ורע אלא גם מנהיג ומורה דרך. הוא רצה להמשיך בלימודים, החל לתכנן את עתידו והציב לעצמו מטרות ואתגרים. לכולם היה ברור כי בכוח רצונו ויכולת ההתמדה שלו יצליח לעמוד בכל המשימות שהציב לעצמו. נפילתו בקרב של אברהם, המאמין ואוהב החיים, קטעה את דרכו ומנעה את השלמת תכניותיו. אברהם גויס לצה"ל בתחילת אוגוסט 1972 ולאחר הטירונות הוצב לרבנות הצבאית. הוא הוכשר לשמש מש"ק-דת ונשלח לשרת ביחידה של חיל השריון בסיני. ביחידה היה מופקד על מתן שירותי-דת לחיילים, אך לא הסתפק בכך. הוא ראה חובה לעצמו להגביר את התודעה היהודית בקרב החיילים ולהגדיל את זיקתם לערכי המסורת היהודית. הוא ראה עצמו כשליח לדבר מצווה ומילא את תפקידו באמונה ובדבקות. ערב יום הכיפורים תשל"ד הפסיק את חופשתו ושב אל המעוז על גדת תעלת סואץ, כדי להיות יחד עם חייליו בעת התענית ולערוך את תפילות יום הכיפורים. עד שפרצו הקרבות היה אברהם שליח ציבור בבית-הכנסת במעוז. ביום י"א בתשרי תשל"ד (7.10.1973), בקרבות הבלימה נגד המצרים נפגע אברהם ונהרג, תוך שהוא משמש כחייל לוחם. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין בהר-הרצל בירושלים. השאיר אחריו הורים, שלושה אחים ושלוש אחיות. לאחר נופלו הועלה לדרגת סמל. במכתב תנחומים למשפחה השכולה כתב הרב סא"ל שמעון רפיקו: "בנכם היקר הי"ד, שהיה מופקד לוודא ביצוע פקודות והוראות בנושאי דת, בהיותו עדין נפש, נעים הליכות ובעל יראת שמים טהורה, שקבלה מחינוכו בבית הוריו הנעלים וממוריו-מחנכיו, הצליח, בצורה יוצאת מן הכלל, לתרום בשמירה על ערכי השבת, טהרת השולחן ובקדושת המחנה במקום הקשה בו שירת. הורים יקרים – עם כל הכאב והשכול הנכם יכולים להיות גאים על בנכם הקדוש, שמתוך מסירות נפש והקרבה עילאית, זכה להיות ממזכי הרבים בהעלאת המתח הרוחני בגבורת ישראל בחייו וקידש שם שמיים בהגנת העם – מכליה ואבדון – יחד עם יתר חבריו הקדושים – בנופלו". חבריו לספסל הלימודים הקימו בבית-הספר התיכון-מקיף לוח זיכרון ובו חקוקים שמות תלמידי בית-הספר שנפלו במערכה; כן הוציאו לאור חוברת ובה דברי מורים וחברים על דמותו.