סאבא, פואד

בן סעד ומופידה. נולד בשנת 1942 בעוספיה. אחרי שסיים את לימודיו בבית-הספר היסודי בכפר עבר ללמוד בבית-הספר האורתודוכסי שבחיפה. לאחר סיומו שם בהצלחה את לימודיו גויס לצה"ל בנובמבר 1962 וכבר בראשית צעדיו שם התבלט פואד כבחור רציני ונתחבב על כל חבריו ביחידה. באוקטובר 1964 יצא לקורס-קצינים וסיים אותו בהצלחה. עם סיום הקורס נשלח פואד לשרת כמ"מ בדרום. אולם כיון שהוא רצה להמשיך בלימודיו האקדמיים הועבר לאחר תקופת-מה לצפון כמ"מ מתקנים. אבל גם כאן לא מצא אפשרות נוחה ללימודים והחליט להשתחרר מצה"ל ולהמשיך ללמוד. בתפקידו האחרון זכה להערכה חמה של פקודיו ומפקדיו על מסירותו לתפקיד ועל יכולתו הרבה בביצוע אשר גילה. לאחר ששוחרר בדרגת סגן התקבל ללימודים במכון האוניברסיטאי של חיפה אשר בו למד ספרות וחינוך. תוך כדי לימודיו עסק בהוראה בכפר. הוא היה מסור בכל לב ונפש למקצועות שלימד ולפעילות שינהל ובדרך זו הצליח גם בלימודים ובמעשיו מחוץ לתחום-הלימודים. את מותו מצא בזמן שירותו במילואים לאחר שנסתיימה מלחמת ששת הימים והוא אז נוסע בין רפיח לעזה. ארבעה ימים רצופים נאבק במר המוות וביום 4 באוגוסט 1967 נפטר. הניח אשה ותינוקת. הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בעוספיה בטכס צבאי מלא אשר בו העלו מנהיגי העדה, צעירים ומכירים, קווים לדמותו. אחד המספידים על קברו נתן ביטוי של הערכה כנה לאישיותו ולדמותו בציינו את פואד כ"ידיד נאמן ואח יקר שעבד קשות למען ייצוב קשרי האחווה וידידות בין תושבי הכפר ובמיוחד בקרב הצעירים. הוא היה דוגמא טובה ואדם אידיאלי שאהב את כולם". ביום ה"ארבעים" לנפלו הוקמה על-שמו ספרייה ציבורית בבית-הספר התיכון המקצועי בעוספיה; לספרייה זו, שנוסדה להנצחת שמו ודמותו של פואד, אשר תמיד היתה שאיפתו להעלאת רמת ההשכלה בקרב צעירי הכפר, תרמו מכיריו ומוקיריו וכיום היא מכילה מספר רב של ספרים בעברית, בערבית ובאנגלית. שמו וזכרו הונצחו בין שאר הלוחמים הדרוזים בספר "ברית-דמים" למוסבאח חלבי.