נתנאל, אליהו (אלי)

בן בתיה ושבתאי, נולד בחודש ניסן תרפ"ט (1929) בעיר דחוק, עירק. בשנת 1935, בהיותו בן שש, עלו הוריו לארץ והתיישבו בעיר העתיקה בירושלים. אליהו היה חובב הרפתקאות מילדותו. למד בבית-ספר מקצועי והצטיין בלימודיו. הוא נאלץ להפסיק את הלימודים והחל לעבוד כדי לעזור לאביו בפרנסתו. עבד כמכונאי וגם כחוצב. מגיל 14 היה חבר פעיל ב"הגנה" ואחר-כך אחד מוותיקיה. בעודו צעיר מאוד לימים רצה להתגייס לצבא הבריטי, אך הוריו מנעוהו מזה. את זמנו הפנוי הקדיש לאימונים ב"הגנה". היה עלם רחב-כתפים, בעל פנים מחייכים ועיניים חומות. אמיץ- לב, מלא מרץ-עלומים, מסור למשפחתו ולארץ. עם פרוץ מלחמת-העצמאות בעקבות החלטת עצרת האו"ם ב-29.11.1947 על חלוקת הארץ לשתי מדינות, התגייס אליהו בין הראשונים והיה פעיל כצלף וכרגם. כמה פעמים היה בין מצילי הרובע היהודי בעיר העתיקה. בקרבות ברחוב הקראים היתה יד הערבים על העליונה, כשפרצו קיר סמוך לרחוב. המגינים היו בכל רע. אליהו הזעיק תגבורת, זחל עד עמדת הערבים, הטיל לתוכה רימון-יד ושיתקה. לאחר שבועיים יצא מן העיר העתיקה והמשיך למלא את תפקידו בליווי שיירות לנווה יעקב, לעטרות, ובקרבות הקסטל ושער הגיא. בליווי שיירה להר-הצופים התנדב לחבל בשטח ולאסוף ידיעות , הזעיק תגבורת וכך הציל את השיירה. פוצץ עמדות-אויב בשייח'-ג'ראח ובקטמון והתנדב למלא תפקיד צלף במקום חברו. אליהו נפגע בחזהו ברחוב ממילא בירושלים מכדור צלף. הוא הובא לבית-החולים "ביקור-חולים" ונותח, אך כל מאמצי הרופאים להצילו עלו בתוהו והוא נפטר מפצעיו ביום ג' בסיוון תש"ח (10.6.1948), יום לפני היכנס ההפוגה הראשונה לתוקפה. נקבר בשייח'-באדר א'. ביום כ"ח באלול תש"י (10.9.1950) הועבר למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בהר- הרצל בירושלים.