נתן, זיוה

בת מייטה ויהונתן, נולדה ביום ז' באייר תרפ"ז (8.5.1927) בקיבוץ גבת וכל חייה עברו עליה בקיבוץ. שם נולדה ושם גדלה ולמדה בבית-הספר עד שהצטרפה למשק כחברה מן המנין. היתה עדינת- טעם וענוגת-רגש, היטיבה לשיר ולנגן והשתתפה בריקודים בכל חג ומועד. עוד בהיותה בחברת-הילדים נטלה על עצמה לבצע פעולות שונות ועסקה בהדרכת חבריה הצעירים. בהיותה ערה לבעיות החברה הביעה את מחשבותיה בדעה שקולה וברורה על דפי יומני חברת-הילדים. בראשית מלחמת-העצמאות, לאחר ערב שמירה במשק, רשמה במכתב מהרהורי לבה על המלחמה: "ומשום מה עלי לנעוץ מבט במרחק ולהטות אוזני בקשב רב? משום מה זו הפלדה בידי וראשי נשען עליה בלא אומר, כמתוך צו נעלם? לא לי, לא לך צו זה. לא לנו אשר אש אחרת בוערת בעינינו". זיוה התגייסה לשירות העם וצורפה לגדוד 14 של חטיבת "גולני". ביום י"ג באדר ב' תש"ח (24.3.1948) נפלה ליד עין דור בהיפגעה מכדורי האויב שנורו על המשאית שבה חזרה מקורס חי"ש. הובאה למנוחת-עולמים בבית-הקברות בגבת. לזכרה ולזכר רות רבינוב, שגדלה ואף נפלה יחד איתה, הוציא הקיבוץ שתי חוברות "לזכר זיוה ורות" (ליום "השלושים") ו"חבריא" (מדברי רות וזיוה ביומני חברת-הילדים), וכן הוקדש להן ספר שיריו של המשורר יהושע רבינוב, איש קיבוץ גבת, אביה של רות, "מול הר העקידה".