נתן, דניאל
דניאל, בן ג'ורג'יה וראובן, נולד בשנת תרצ"ח (1938) בעיראק ועלה ארצה עם משפחתו בשנת תשי"א (1951). את לימודיו היסודיים החל בבית-הספר הערבי בעירק, והשלימם אחר-כך בבית-הספר בית-חינוך א' (שדה) בחיפה. שנה אחת עשה בקיבוץ "אפק", בחברת הנוער, ועזב אותו בשנת 1953, לאחר שרוב חבריו הלכו לנח"ל. דניאל, שהיה צעיר בגיל, החליט לעבור לחיות בעיר. הוא החל לעבוד בחברת החשמל בחיפה והשלים את לימודיו התיכוניים בגמנסיה "ביאליק" בחיפה ובבית-ספר ערב לפקידות – שם השלים את לימודיו במגמה הריאלית. דניאל היה חניך בתנועת "הנוער העובד", והשתתף בחוגי הספורט והגדנ"ע במסגרת בית-הספר. הוא היה חבר פעיל בכל אלה, והתחבב על כל חבריו, בעיקר הודות ליכולתו להגיע לידי ויתור על רצונו למען מתן עזרה לכל דורש. את הזמן עד למועד גיוסו לצה"ל ניצל ללימודים ולהשלמה לבחינות הבגרות. בהיותו המפרנס היחידי של משפחתו במשך תקופה זו, נאלץ גם לעבוד, והצליח למלא את שתי המשימות – הן הלימודים והן העבודה – לשביעות רצון מוריו ומעסיקיו. דניאל גויס לצה"ל באוגוסט 1957 והוצב לשרת בחיל השריון. לאחר הטירונות הוסמך לתפקידי תותחן טנק "שרמן" וטען-קשר. אחרי-כן השתלם בקורס למפקדי טנקים והוסמך כמט"ק. ביחידתו היה חייל חרוץ וער, אחראי ונושא בעול תפקידיו, מתעניין בעבודתו, מסור, ישר ובעל מרץ. עם תום שירותו הסדיר חזר דניאל לעבוד כפקיד בחברת החשמל בחיפה. תוך כדי עבודה השתלם לאט ובקשיים – שכן היה עליו לפרנס את משפחתו ואת אשתו, טובה – בקורס למורי-דרך במסגרת "בית רוטשילד" בחיפה. לאחר שהוסמך ארגן מדי שבת טיולים לכל עובדי החברה במקום עבודתו. הוא עצמו טייל בכל רחבי הארץ, אהב לצעוד והשתתף בכל הצעדות, החל משנת 1963. הוא ניצל כל שעת פנאי לדיג ולצילום, והגיע בתחביבים אלה להישגים יפים. כן היה נקרא מדי פעם לשירות מילואים פעיל. במלחמת יום-הכיפורים השתתף דניאל בקרבות השריון נגד הסורים ברמת הגולן. ביום כ"ב בתשרי תשל"ד (18.10.1973) נפצע במהלך הקרב, כאשר גדוד הטנקים שלו תקף את מוצב תל-סאקי. הוא מת מפצעיו והובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין בחוף הכרמל. השאיר אחריו אישה ושתי בנות – אורית וגלית, הורים, אח ואחות. לאחר נופלו הועלה לדרגת סמל-ראשון. הוריו תרמו לזכרו ספר תורה לבית-כנסת בחיפה.