נתו-דוד ליזר
נתן-דוד (נתי), בן לאה ומתתיהו, נולד ביום ט' בסיון תש"י (25.5.1950) בחיפה. הוא למד בבית-הספר היסודי "תל-חי" בחיפה. אחרי-כן המשיך בלימודים בבית-הספר התיכון-עירוני ג' על-שם זלמן ארן בחיפה ובבית-הספר התיכון החדש בחולון. נתן היה תלמיד חרוץ ושקדן. מורהו מספר עליו, כי "יחסו לסובב אותו היה יחס רציני. הוא מיעט בדיבור והיה ממלא את המוטל עליו בנאמנות ובאהבה. הייתה בו נאמנות לא-רגילה לדברים שאהב ומזגו הנוח הפכו לאהוד ולמקובל בין ידידיו וחבריו". הוא היה ספורטאי מצטיין, נלהב מאוד לכדורגל, וייצג את בית-ספרו בתחרויות ובאליפויות. הוא אהב לטייל ברחבי הארץ, לסייר באתרים ארכיאולוגיים ולהתבונן בנופים. הוא ניגן בגיטרה להנאתו, אהב מוסיקה והיה בקי מאוד בתחום זה. חבריו מרבים לספר על נאמנותו לידידיו, על כנותו ועל רגשנותו. אך עם שהיה בעל לב רגיש, היה עקשן, ידע לעמוד על דעתו וסלד מן הפשרה. גם שאפתן היה ונאמן להחלטותיו. תמיד לחם באומץ למען כל עניין שנראה לו צודק, וטרח הרבה להסביר ולשכנע את הזולת בצדקת מעשיו. נתי היה צנוע ונחבא אל הכלים, ובעל חיוך מבויש קמעא. שתקן היה ונמנע מלספר על עצמו. חבריו ביקשו תמיד לקרבו אליהם, משום שהיה נוח לכולם וידע לכבד רגשותיו של כל אדם. הם אהבוהו על שום שרחק מן הגאוותנות וסלד מההתנשאות, ובשל ותרנותו וטוב-לבו. גם בקרב בני משפחתו היה טוב ומיטיב והשרה בביתו שמחת חיים ואהבת חיים. היה בן אוהב ומסור להוריו ורחש להם כבוד רב. הוא התכונן ללמוד בפקולטה למדעי החברה באוניברסיטת תל-אביב, ועסק במלאכות שונות כדי לאסוף כסף ללימודים.
נתן גויס לצה"ל בתחילת אוגוסט 1969 והוצב לחיל השריון. לאחר הטירונות השתלם בקורס למקצועות טנק "סנטוריון". הוא היה חייל אחראי ומסור לתפקידו, אהוב על מפקדיו ומקובל על חבריו. תמיד השתדל שלא להדאיג את הוריו, לכן מעולם לא התאונן על האימונים הקשים והמפרכים, והקפיד לכתוב מכתבים הביתה. במלחמת יום-הכיפורים השתתף נתי בקרבות הבלימה והפריצה נגד המצרים בחזית סיני. ביום כ"ז בתשרי תשל"ד (23.10.1973), יום קודם שנכנסה הפסקת האש לתוקפה נפל נתן בקרב באזור "בוצר" שעל גדות תעלת סואץ. בעת הסתערות פגע פגז בטנק שלו והוא נהרג במקום. תחילה נחשב לנעדר, אך לימים זוהתה גופתו והוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין בקרית-שאול. השאיר אחריו אב, אם ואחות. לאחר נופלו הועלה לדרגת סמל.
בית-הספר התיכון-עירוני ג' על-שם זלמן ארן בחיפה הוציא לאור חוברת לזכר תלמידיו, שנפלו במלחמת יום-הכיפורים, ונתן בתוכם.
