בן חנה וחיים. נולד ביום י"ז בטבת תשל"ו (21.12.1975) בראשון לציון, אח לאיריס ויפית, נכד יחיד במשפחת נרבט. צביקה גדל והתחנך בראשון לציון, למד בבית-הספר היסודי "בארי", בחטיבת הביניים "אחרון הביל"ויים", ובבית-הספר התיכון "עמית עמל" במגמה הגיאוגרפית. ילד של חיוכים שובי לב ויפה עיניים. "ילד שוויתר על הצעצוע, רק שלא יריבו, והוא עצמו היה הצעצוע של הגן. כל ילד רצה לשבת לידו ולהיות חברו. קראתי לו צביקה שלי", כתבה הגננת הראשונה שלו. צביקה גדל והיה לעלם יפה, תמיר ושקט, אהוד בקרב חבריו, תומך ועוזר בכל זמן ובכל דרך. אופיו הנעים חיבב אותו על חבריו ועל הסובבים אותו. הוא אהב לבלות, לטייל, להאזין למוסיקה ולגדל בעלי-חיים. במשך שמונה שנים גידל את כלבו האהוב, והיה קשור אליו מאוד. "תמיד ידעת מה אתה רוצה מעצמך, ולמרות זאת היית ילד של אמא, שלא מסוגל להתעורר בבוקר בלי התה", כתב חבר. צביקה היה חובב ספורט מושבע. הוא השתתף בחוגי ספורט שונים ובתחרויות וזכה להישגים רבים. בייחוד אהב את הים: לשחות, לדוג ולצלול. לפני גיוסו סיים קורס צלילה של שני כוכבים. בכיתה י"ב הכיר את חברתו, שני, ומאז לא נפרדו. לקראת הגיוס התלבט במה לבחור, והיו בו מוטיבציה וגאווה לשרת ביחידה מובחרת. בשלהי יולי 1994 התגייס צביקה לחטיבת גבעתי לגדוד שקד. לאחר הטירונות הוצב ברצועת עזה. הוא הספיק לשרת שמונה חודשים בלבד. בבוקרו של יום ראשון, ט' בניסן תשנ"ה (9.4.1995), נהרג צביקה בפיגוע איבה ליד כפר דרום, בדרכו לבסיס. עמו נהרגו עוד חמישה חיילים שנסעו באוטובוס. צביקה נפגע אנושות ונפטר לאחר זמן קצר. בן תשע עשרה היה בנופלו. צביקה הובא למנוחות בבית העלמין הצבאי בראשון לציון והותיר אחריו הורים ושתי אחיות. לאחר מותו הועלה לדרגת סמל. צביקה, "המלאך הסגול של שקד אוגוסט 94'", כך כינו אותו, וכך הוא נשאר בזכרון חבריו. חייל ממושמע, חכם ושקט. לא מתלונן ותמיד מושיט יד לעזור לחבר. החיוך הקטן היה הסימן שהוא מבין את המשימה, מקבל את שהוטל עליו ויבצע אותה הכי טוב שאפשר. במכתב ניחומים למשפחה, כתב מפקד היחידה: "… צביקה היה חייל חייכן, שאהב את היחידה ואת החיים. אהב את הוריו ואחיותיו, ואת חברתו שני, עמה חגג את יום הולדתה בטרם חזר ליחידה. צביקה היה אהוד בקרב חבריו והתבלט במחלקתו בעזרה לזולת ובמוטיבציה. חיילי הגדוד ומפקדיו אבלים עם המשפחה על אובדן בן, אח, רע ולוחם מצטיין". ערב לזכרו נערך ביום 21.3.1996, בבית-הספר "אחרון הביל"ויים", בו למד, והוקמה בו פינת הנצחה. בערב נאמרו דברים מפי חברים, בני משפחה ומחנכים. מדי שנה מעניקה המשפחה מלגות על שם צביקה לתלמידים מצטיינים שתורמים לקהילה, בחט"ב "אחרון הביל"ויים" בה למד. לזכרו ולזכר שני חיילים שנפלו באותו פיגוע, הוקם בעיר גן, ובפסח מתקיימת צעדה, "צעדת השלושה". בני משפחתו הוציאו לאור ספר לזכרו, המקבץ חוויות וסיפורים מילדותו ועד שירותו הצבאי ובו כתב חברו מילדות "אתה חי בי כשם שאני מת אתך". ומדברי המשפחה: "עבורנו הזמן אינו מקהה את הכאב. אנו ממשיכים לחיות עם הכאב העז והגעגועים שאינם מרפים, חולמים עליך בכל עת ומבקשים להאמין שעוד ניפגש".
