נקש, שלמה (‘ג’ררד’)

בנם בכורם של נסים ורחל. נולד ביום ד' באב תרצ"ח (1.8.1938) בעיר תוניס שבתוניסיה. סיים את בית-הספר היסודי שבעירו והמשיך בבית-הספר המקצועי 'אורט'. במגמה של מכונאות-רכב. תחילה היה תלמיד גרוע שלא התעניין הרבה בלימודים והעדיף לשקוע בקריאת ספרי-הרפתקאות, ש'בלע' לעשרות. הדברים התדרדרו עד כדי-כך, ששלמה עמד להיות 'מועף' מבית-הספר. לאחר בקשות רבות מצד ההורים ניתנה לו ההזדמנות האחרונה – וראה זה פלא: ג'ררד, כפי שנקרא אז, הפך להיות אחד התלמידים הטובים ביותר וכאשר סיים את לימודיו ב'אורט' הוענקו לו, בטקס סיום הלימודים, שלושה פרסים ראשונים: על הצטיינות בעברית; על הצטיינות במכניקה ובטכנולוגיה; ומילגה להמשך לימודים בפוליטכניון בפריס – על הצטיינות כללית בלימודים. המשפחה מיאנה להיפרד מבנה-בכורה, כיון שעמד על סף עלייתה לארץ. בשנת תש"ך עלתה המשפחה ארצה והשתקעה בקרית-גת. עד לגיוסו לצה"ל עבד שלמה במפעל 'סוגת' שבעיר ובתחנת-טרקטורים. שלמה גויס לצה"ל במחצית מאי 1962 והוצב, כבעל-מקצוע, לחיל-החימוש. במרוצת-שירותו הועבר ליחידת הנדסת-שדה. עם תום שירותו הוענקה לשלמה תעודת-שחרור ובה צוין, כי התנהגותו בזמן השירות היתה טובה-מאוד וכי היה חייל ממושמע ואחראי ומילא את תפקידו לשביעות-רצונם של מפקדיו. בסוף אוקטובר 1964 שוחרר שלמה מהשירות הסדיר. הוא התחיל לעבוד כנהג-מונית, וב'מילואים' שירת כמכונאי-רכב ביחידת רכב מגויס. עם יחידתו שירת במלחמת ששת-הימים ובמלחמת יום-הכיפורים והוענקו לו אותות המערכה. בסוף יולי 1976 נקרא שלמה לשירות-מילואים פעיל באזור גשר אלנבי. ביום ו' באב תשל"ו (2.8.1976) נפל שלמה בעת מילוי תפקידו. הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין הצבאי שבקרית-גת. השאיר אחריו הורים, שלוש אחיות ואח. במכתב-תנחומים למשפחה השכולה כתב מפקדו: "שלמה ז"ל ידוע היה כמתנדב ראשון, וכל תפקיד שהוטל עליו מילא בנאמנות ובהתלהבות וגם הפעם יצא לשירות מתוך נכונות וידיעת חשיבותו. השירות שנקרא אליו הפעם היה חיוני ביותר לביטחון שלנו בעורף. הוא הבין אותו ועשה אותו באחריות ובמסירות ללא-גבול ובאורח מושלם".