נקש, יצחק

בן אבלין ומשה, נולד ביום א' באב תשכ"ג (22.7.1963) בפרדס כץ. את לימודיו התחיל יצחק בבית-הספר היסודי "מקור חיים" שבמקום מגוריו. בשנת 1973, כשמלאו ליצחק 10 שנים, עקרה משפחתו לפתח-תקוה, ויצחק המשיך שם את לימודיו בבית-הספר היסודי "גורדון" ובבית הספר התיכון מקצועי "עמל ב'", במגמת אלקטרוניקה. בשנות לימודיו בתיכון אהב יצחק את הנהיגה באופנוע, ואמנם היה ברשותו אופנוע שאיתו בילה והסתכן. בתום לימודיו ולפני גיוסו לצבא, הוא שהה עם עוד שניים מחבריו תקופת-מה בסיני. בנובמבר 1981 התגייס יצחק לצה"ל. הוא רצה לשרת אך ורק ביחידה קרבית, אך עקב חבלה שאירעה בילדותו ושנתגלתה בגבו, לא נמצא כשיר לצניחה. עקב כך החליט יצחק להתגייס להנדסה קרבית. הוא עבר אימוני טירונות ונשלח לקורס מ"כים, אך לפני שהתחיל הקורס פרצה מלחמת שלום הגליל. יצחק לחם עם יחידתו בגיזרה המזרחית, במטרה לפלס דרך לכוח שהתקדם מאחור. ביום י"ט בסיוון תשמ"ב (10.6.1982) נסע יצחק עם שישה חיילים בנגמ"ש ליד הכפר עין-זחלתא בדרכם לפרוץ דרך. טיל שנורה ממסוק תקיפה סורי פגע בנגמ"ש. יצחק, שעדיין לא מלאו לו 19 שנים, וכל חבריו שבנגמ"ש, נהרגו. לאחר נופלו הגיעה להוריו גלויה, שיצחק כתב כרבע שעה לפני מותו, אך התאריך שצויין עליה היה של היום שלאחר נופלו. הוא הובא למנוחות בבית-הקברות הצבאי בפתח-תקוה. יצחק השאיר אחריו הורים ואח. שר הביטחון אריאל שרון כתב עליו במכתב תנחומים למשפחתו: "יצחק היה חייל ממושמע, אחראי, מסור, שאף תמיד להתקדם ולהצליח. תפקד במחלקה כרץ-קשר. הוא התכוון להמשיך במסגרת צבא הקבע".