נקריץ, גדעון
בן פרומה ויהודה, נולד ביום ל' בשבט תרפ"ח (21.2.1928) בחיפה. בעודו תלמיד בית-ספר היסודי בקרית חיים היה עוזר לספרן. בהיותו בן 17 סיים את בית-הספר התיכון והחל לעבוד כחשמלאי במפעלי ההנדסה בחיפה ועסק בתיקון אוניות. הוא המשיך ללמוד בשיעורי-ערב בקורס לחשמלאות שליד הטכניון. בתקופת לימודיו היה חניך תנועת "גורדוניה". לאחר שסיים את המחזור הראשון של בית-הספר לפעילי "ההסתדרות" היה פעיל בתנועה וב"משמרת הצעירה". בימי המאבק בבריטים, בשעת גירוש המעפילים מחופי הארץ, נפצע על-ידי הבריטים, כאשר לקח חלק פעיל בהפגנות ובהתנגדות למזימותיהם. בדצמבר 1947, עם פרוץ מלחמת-העצמאות בעקבות החלטת עצרת האו"ם על חלוקת הארץ, התגייס והוצב באחד מגדודי חטיבת "כרמלי". תחילה שירת במצובה ואחר-כך בכפר מסריק. סיים קורס אלחוטאים והשתתף בליווי שיירות לגליל המערבי. לביתו כתב מכתבים מרגיעים והשתדל להבליט כל דבר העשוי לעודד ולחזק את רוח בני המשפחה. באחד המכתבים תיאר לוויה צבאית והדגיש את הרושם העז שעשתה עליו התנהגותם האמיצה והכבושה של הורי החלל. ביום ט"ז באדר ב' תש"ח (27.3.1948) בשעות הצהריים יצאה מנהריה שיירה ובה 7 כלי רכב ו90- אנשים כדי להעביר אספקה, חומרי ביצורים ותגבורת ליחיעם. ליד כברי נתקלה השיירה במארב שהציבו הערבים. המשוריין הראשון הצליח לפרוץ ולהגיע ליחיעם, אך שאר כלי הרכב נלכדו במארב. אנשי השיירה לחמו עד שעות הערב ובחסות החשכה הצליח חלק מהם להיחלץ, אך כמחציתם נפלו בקרב, וגדעון ביניהם. הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בנהריה.
