נצר, ראובן

בן טובה ויצחק. נולד ביום כ"ד בשבט תש"ו (26.1.1946) בעיר פירנצה באיטליה. במלאת לו שנתיים עלה לארץ עם משפחתו. המשפחה התגוררה תחילה בתל אביב ולאחר-מכן השתקעה בחולון, בה גדל ראובן והתחנך. הוא למד בבית-הספר היסודי על-שם ביאליק בחולון והמשיך בבית-הספר התיכון 'אורט סינגלובסקי' ביד אליהו בתל אביב. תחביבו העיקרי בנעוריו וגם לאחר-מכן היה הציור והוא השתתף בחוגי ציור ואמנות שונים והקדיש חלק ניכר מזמנו הפנוי לעיסוק זה. לאחר השלמת לימודיו התיכוניים, התגייס לצה"ל באוגוסט 1964 ופנה לשרת במסגרת העתודה האקדמית. הדבר התאפשר הודות להתקבלותו ללימודי פיסיקה שימושית בטכניון. תוך כדי לימודיו שם יצא לקורס מ"כים ולאחר-מכן לקורס קצינים. עם סיום לימודיו בטכניון הוצב לשרת בחיל-החימוש. במהלך שירותו שימש כראש מדור ביחידת בחינה במפקדת קצין חימוש ראשי וכן כראש ענף. את תפקידו האחרון עשה בארצות-הברית בשליחות הצבא והגיע לדרגת סגן-אלוף. על תפקידו בצוות הטכני בארצות-הברית זכה למכתב הוקרה מיוחד מצבא ארצות-הברית, על תרומתו להערכת תוכנית שיפור תותח ההוביצר. בחוות דעת על-אודותיו, שהגישו מפקדיו, הם העריכוהו כקצין אינטליגנטי, בעל תפישה טובה, האוהב את עבודתו ומבצעה באופן הטוב ביותר, במסירות, באחריות וביעילות גבוהה. כל זאת מתוך משמעת פנימית, נאמנות רבה וגישה חברית. ראובן נפל בעת שירותו ביום י"א בסיוון תשמ"ו (18.6.1986) והובא למנוחת-עולם בבית-העלמין הצבאי בחולון. השאיר אחריו רעיה – יעל, שתי בנות – אלונה וגליה, בן – ארז, אם ואחות – חדוה. במכתב תנחומים למשפחה השכולה כתב מפקדו: "ראובן היה מהקצינים המוכשרים ביותר בחיל-החימוש, שהחל כעתודאי ובמהרה הפך לבר-סמכא בתחום עיסוקו. היה דייקן, חרוץ ונעים הליכות וזכה להערכה רבה ולכבוד".