נצר, (וולברג), יוסף (“יוסי”)

בן חיים וגניה. נולד ביום ז' בניסן תש"ז (28.3.1947) בריגה אשר ברוסיה. בגיל שבעה חדשים עברה המשפחה לוילנה ובה ישבה עשר שנים בתנאים קשים. כילד קטן הצטיין בעירנותו ובפיקחותו. בבית-הספר החל לסבול מגילויי אנטישמיות. לעתים היה בא הביתה במרוצה מבית-הספר וסיפר על התנפלויות ילדי הגויים על הילדים היהודים כשהן מלוות קריאות גנאי (ז'יד). ייתכן שעוד באותה התקופה התפתחה בבת-הכרתו אהבה לעמו ולארצו. באפריל 1957 עלתה המשפחה לארץ והשתקעה בקרית-חיים. יוסף החל ללמוד בבית-הספר "להגשמה" וסיים את לימודיו היסודיים ב"נתיבים". עד מהרה נקלט והיה מקובל בחברה החדשה. יוסף היה בן י"ד כאשר נתייתם מאביו והאסון השפיע עליו בצורה קשה מאד גם מבחינה גופנית וגם מבחינה נפשית. מילד עליז ושובב הפך להיות נער רציני ומסוגר. אמו רצתה שהוא ימשיך בלימודיו כדי שעתידו יהיה מובטח; לכן רשמה אותו בבית-ספר מקצועי. אולם כעבור שנה עזב את בית-הספר בעיר כי הוא נמשך לחיי הקיבוץ. בימי החופש נהג לצאת למחנות-עבודה עם חבריו לתנועת "השומר הצעיר" והחליט שחיי-הקיבוץ הם עתידו בחיים. בקיבוץ שריד התקבל ושהה במקום עד לגיוסו לצה"ל בנובמבר 1965. הוא שירת בחיל-הים ולאחר שנת-שירות התנדב לשרת בצוללות. בינואר 1967 הוסמך כצוללן והיה מסור ואחראי לעבודתו ולשירותו. על כך זכה להערכת- מפקדיו והיה אהוד על כל מי שהכיר אותו. לאחר תקופה קצרה נסע לאנגליה עם חבריו למחזור וצורף לצוות "דקר". שם שהה מעט יותר משנה ומכתביו מאותה תקופה מעידים עד כמה התגעגע לביתו ולארצו. במיוחד הצטער שלא לקח חלק במלחמת ששת הימים והוא חיכה בקוצר-רוח ליום בו יחזור לארץ ויראה במו עיניו את גודל הניצחון. אך הוא לא זכה לכך, כי בשוב הצוללת לנמל-הבית, בהיותה בנתיב-הים שבין גיברלטר לחיפה, נותק הקשר עמה ושוב לא נתחדש; זה היה ביום כ"ד בטבת תשכ"ח (25.1.1968). הרבנות הצבאית הראשית קבעה כי תאריך פטירתו של יוסף, בשעת מילוי תפקידו עם השאר, הוא יום כ"ט בטבת תשכ"ח (30.1.1968). כיון שיוסף נמנה עם חברי הצוות הנעדרים הוצבה לו מצבת זיכרון בתוך אנדרטה לזכר אנשי "דקר" בבית-הקברות הצבאי שעל הר-הרצל בירושלים. מפקד חיל-הים כתב בין השאר לאמו וציין את בנה כבעל מקצוע מעולה, אדם שקט ובעל רוח של ענוותנות. בספרו של ערן שורר "ששה ימים ב'דקר'" הובאה תמונתו ועל ידי כך הונצח שמו. בספר הזיכרון "האילנות שנגדעו" לבני קרית-חיים שנפלו במערכה הובאו תולדותיו וכמה מכתבים משלו. ביום י"ג בסיוון תשנ"ט (28.5.1999), בתום שנים של חיפושים, נמצאה הצוללת אח"י "דקר" על קרקעית הים התיכון, בעומק 2900 מ' בנתיב הפלגתה המתוכנן ובמרחק 250 מייל מנמל חיפה. החלל הינו מקל"ן- חלל שמקום קבורתו לא נודע.