נצר, גיורא

בן מנשה וחיה. נולד ביום ט"ו בכסלו תש"ה (1.12.1944) ברחובות. כאשר הגיע לגיל-הלימודים למד בבית-הספר היסודי על-שם ברל כצנלסון אשר בגבעתיים וסיים את לימודיו שם. לאחר-מכן למד בבית-הספר התיכון על-שם קלעי במגמה הריאלית. היה חבר תנועת "הנוער העובד" בשכונת בורוכוב והשתייך לנבחרת הכדורסל של "הפועל" בגבעתיים כעשר שנים; הוא אימן קבוצות- נוער במשחק מתוך התנדבות. באוגוסט 1963 גויס לצה"ל ולאחר הטירונות עבר קורס מ"כ חרמ"ש ושם נשאר כמדריך בדרגת סמל. שוחרר מן הצבא ובתעודת-השחרור שלו נירשם: "מפקד בעל כושר-ביצוע יוצא מן הכלל, חושב ומתכנן, עצמאי ומוכשר". הספיק ללמוד שנה אחת בפקולטה למינהל ולהנדסת- ייצור בטכניון העברי בחיפה. פעם לפעם יצא למילואים בתפקיד מפקד-מחלקה למרות היותו סמל ובמסגרת זו גם לחם במלחמת ששת הימים עד שנפל במילוי תפקידו ביום י"ג בסיון תשכ"ז (21.6.1967). הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בקרית שאול. פרופ' דן זסלבסקי, מורו בטכניון שהיה גם מפקדו של גיורא, כתב במכתב-התנחומים להוריו בין השאר: "המכונה הגדולה הזאת של המלחמה הביאה לנצחון מפואר – וגיורא שימש דוגמא לחייליו באומץ לבו, בביצועו המושלם ובדביקותו במטרה". הוא סיפר כי הם לחמו ופרצו יחד לרמה הסורית ועברו בכל הקרבות בשלום, אבל המכונה הגדולה תבעה את שלה – ובמשפטים אלה הוא גמר את מכתבו: "אני תקווה שנהיה כולנו ראויים לקורבנות; זוהי נחמתי היחידה. מלווה אותי ההרגשה שמלחמה זו שעברנו תירשם כאחת ממלחמות החופש המפוארות של עמנו לא פחות ממלחמת המכבים או מלחמת-הקוממיות, וגיורא אחד הגיבורים אשר מסרו נפשם על מלחמת-קודש זו". שמו הונצח על-ידי שני מפעלי-ספורט – האחד מטעם הטכניון העברי בחיפה והשני מטעם "הפועל" רמת-גן. זכרו הועלה בבטאון העירוני לאינפורמציה ולהווי מקומי של עיריית גבעתיים וכן ב"ספר הנופלים" שהעירייה הוציאה.