נפתלי, שחר

בן ג'ולייט ויצחק. נולד ביום כ"ג בתשרי תשי"א (4.10.1950) בטירת הכרמל ליד חיפה. הוריו יוצאי עיראק, שעלו לארץ בשנות ה- 50 והתיישבו בטירת הכרמל. שחר למד בבית-הספר היסודי 'דגניה' והמשיך את לימודיו בבית-הספר התיכון 'שיפמן' בטירת הכרמל. מפאת קשיים כלכליים שהתעוררו בפרנסת המשפחה, נאלץ להפסיק את לימודיו ויצא לעבודה בטרם סיים את לימודיו, עד מועד שירותו בצה"ל. שחר אהב מאוד ספורט וטיולים. הוא היה מעורה בחיי החברה, עזר והתנדב לכל דבר. משפחתו קראה לו 'סבאח', מלה שפירושה בערבית הוא בוקר. באמצע נובמבר 1968 גויס שחר לצה"ל, עבר טירונות והמשיך את המסלול הקשה של חטיבת גולני. בזמן שירותו השתתף במלחמת ההתשה, במלחמת יום-הכיפורים ומלחמת שלום-הגליל. כאשר השתחרר מצה"ל בשנת 1971 יצא ללמוד בקורס מנופאים וסיים את הקורס בהצטיינות. בתקופה זו נשא לאישה את סילביה ונולדו להם ארבע בנות – חגית, אביבה, שושנה ואוראל. בשנת 1980 חזר שחר לשירות בצבא הקבע כמנופאי בחיל-הים. הוא הופנה לשייטת 13, אח"כ שירת בב"ח ולבסוף במספנת חיל-הים, כמפקד המנופייה, שהיא אחת המחלקות החשובות ביותר. תרומתו ליכולת המבצעית של חיל-הים בתחום שבו עסק הינה מכרעת. שחר ליווה קליטת מערכות חשובות והתקנות מורכבות בכלי השיט ובמתקני החוף, במתן פתרונות ובסיוע, במטרה לקדם את הנושאים שעליהם היה מופקד. הוקרת מפקדיו על מקצועיותו ומסירותו היתה סמן ימני למחלקה כולה. שחר השכיל לנצל את הידע שרכש וגם ידע להעבירו לאחרים. הוא לימד והשקיע רבות בקידומם של עמיתים ופקודים. גם בחיי החברה בבסיס היה פעיל מאוד ובכל טיול ואירוע שהתקיים בלט תמיד, התנדב ועזר. הוא חי חיי שיגרה של עבודה ואושר משפחתי. בשנת 1991 הופרה השלווה. שחר נתקף במחלה קשה, אשר במהלכה עבר מספר ניתוחים וטיפולים קשים. הוא נלחם בגבורה ולא ויתר עד רגעיו האחרונים. ביום ט' בכסלו תשנ"ג (3.12.1992) נפל בעת שירותו. הוא הובא לקבורה בבית-העלמין הצבאי בחוף הכרמל. השאיר אחריו אישה וארבע בנות, אם, ארבע אחיות – עמליה, כרמית, רותי וזהבה ושלושה אחים – שמעון, יעקב ואלי. בשנת 1997 נפלה בתו אביבה בעת שירותה הצבאי. במכתב תנחומים למשפחה השכולה כתב מפקד היחידה: "שחר התגייס לשירות קבע בחיל-הים ושירת איתנו כאן ביחידה. חבריו הקרובים לא מוצאים מנוחה מרגע היוודע דבר מותו. הבסיס כולו לבש שחור ואבל. משפחת חיל-הים מרכינה ראש לזכרו".