נפרן, יוסף (יוסקה)

בן ג'ינה ומשה, נולד ביום י"ז בטבת תרפ"ו (3.1.1926) בעיר מעבר, תימן. בשנת 1943 יצא לעדן, התחנה הראשונה בדרכו לארץ. במחנה בעדן שימש בתפקיד מחלק מזון והתחבב בתפקידו זה על הכל. לאחר שנת תלאות במחנה, עלה לארץ בשנת 1944 והשתקע בראשון לציון, בה עבד בחקלאות, בעיקר בפרדסים. עבודת- האדמה לא הפחידה אותו כי עסק בה עוד בנעוריו בהיותו בתימן. אחרי-כן עבד במעלה החמישה. בשנת 1946 הצטרף ל"הגנה" ומילא תפקידיו בנאמנות. עם הקמת המדינה התגייס לצבא, שירת בחטיבת "אלכסנדרוני", לחם בקרבות באזור המרכז והועבר אחר-כך לדרום. כשהיה בא לבקר את אישתו וילדיו, לא הירבה לשהות בבית והיה חוזר מיד לתפקידו בצבא, אם כי התגעגע אליהם מאוד, בפרט אל בנו הקטן שנולד לו בימים ההם. מפקדו העיד עליו, כי היה לוחם ללא-חת, שקדן באימונים ומצטיין בתרגילי-שדה. הקרב האחרון בו לחם היה בעיראק אל-מנשיה. בעת מבצע "חורב", נערך מבצע "חיסול" נגד "כיס פלוג'ה", שבו היתה נצורה חטיבה מצרית. ההתקפה נערכה על אגפו המזרחי של ה"כיס", באזור עיראק אל-מנשיה. כוחות "אלכסנדרוני" פרצו לכפר מדרום והשתלטו על חלקו, אך הסתערותם על התל שמצפון לכפר נהדפה. בינתיים התאוששו המצרים ותקפו נגד ואילצו את כוחותינו לסגת. חלק מהכוח נלכד בתוך הכפר. בקרב זה נפל, ביום כ"ו בכסלו תש"ט (28.12.1948). כשכל אנשי פלוגתו נפלו בזה אחר זה, פעל בגבורה ב"פיאט" ולא נטש את עמדתו עד הרגע האחרון. מפקדו קרא לו לסגת, אך הוא סירב והמשיך ללחום באויב עד שנפגע ונהרג. נקבר בפלוג'ה. השאיר אישה, מרגלית, ושני ילדים. ביום י"ז בכסלו תש"י (8.12.1949) הועבר למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בנחלת יצחק.