נעים, מעיין

בת מזל וחיים. נולדה ביום ט"ז בכסלו תשמ"ה (10.12.1984) בבת ים, אחות למיטל, דרור, אלעד וליאל. מעיין גדלה והתחנכה בבת ים, למדה בבית-הספר היסודי על-שם א.ד. גורדון ובבית-הספר התיכון "המכללה למינהל – תל"ם", במגמת תקשורת. מעיין אהבה את תחום התקשורת וחלמה ללמוד, להרחיב את ידיעותיה ולעסוק בתחום זה לאחר שירותה הצבאי. מעיין, נערה יפת תואר וחברותית, שופעת שמחה ואוהבת חיים, ידעה ליהנות ולמצות את החיים עד תום, מוקפת תמיד בחברות ובחברים רבים. בפברואר 2003 התגייסה מעיין לצה"ל ושירתה בחיל-הלוגיסטיקה. ביום ראשון, כ"ב בתמוז תשס"ד (11.7.2004), התפוצץ מטען חבלה שהונח בין השיחים מאחורי תחנת אוטובוס בשדרות הר ציון בתל אביב. סמל מעיין נעים, שעמדה בתחנת האוטובוס, נהרגה במקום והיא בת עשרים. היא הובאה למנוחות בבית-העלמין הצבאי בחולון. הותירה אחריה הורים, שתי אחיות ושני אחים. לזיכרה של מעיין הוקם אתר אינטרנט שכתובתו:cwww.maayannaim.up.co.il. מזל, אמה של מעיין, כתבה לה שיר ליום הולדתה העשרים: "מעיין שלי, מעיין/ מאין ולאן?/ בעשרה בכל דצמבר/ אציין לך יום הולדת/ יבואו כל חבריך וכל אוהביך/ נשב כאן יחדיו/ ויהיה זה בלעדיך// ישירו לך שירים/ ויכתבו לך מכתבים כולם/ אצלי מעייני, קפאו הימים/ והגיע סוף העולם// הפכנו גם אנחנו למשפחת השכול/ ומי כאן בכלל יכול/ לשאת את זה העול??/ וכל הקדוש הופך לחול/ ומה כבר נשאר כשאת באדמה/ ורגלי פוסעות בחול??…// כך חיינו עוברים/ נשארנו פשוטים ובוכים/ עקרו חיים מתוכי וזה מעל לכוחי/ למי אבכה ואנא אפנה/ כי אין לי מי שיתן לסבלי מענה.// הימים חולפים בלוח השנה/ ובפתח ניצבת לה עוד עונה/ הקיץ הארור נשאר מאחור/ וליבי ליבי השבור כולו שחור/ באהבה, אימא." ליאל, אחותה הצעירה, כותבת לה: "למעיינוש היקרה. מעיין, הייתי צריכה לכתוב מכתב ומה שיוצא לי אני כותבת, כי אני לא יכולה להסביר איך קשה לי מאוד ואת מאוד חסרה לי. אני מתגעגעת אליך ואוהבת אותך מאוד, כי את אחותי ואני הייתי קשורה אליך, והייתי מספרת לך הכל, ועכשיו אני ישנה לבד בלעדיך ומאוד קשה לי עכשיו, אני לא יכולה לספר לך כלום כי את לא איתי והיית תמיד איתי, בכל השבתות ואני ואת היינו עושות צחוקים, ועכשיו אין את זה. מעיין, היה לך לפני כמה זמן יום הולדת ורציתי לאחל לך מזל טוב, אבל אני לא יכולה. עשינו לך יום הולדת בבית-העלמין במקום בבית והיה לנו מאוד עצוב שאת לא היית ביום הולדת, ורצינו להיות שמחים במקום עצובים. מעיין, אני נורא רוצה לראות אותך כמה שיותר מהר, אני מחכה יום ועוד יום ואני רוצה שהמשיח יבוא, כי אני מתגעגעת אליך ואני כבר רוצה לראות אותך. מעיין, אני רוצה לחלום עליך ואת לא באה לי בחלום, עובר יום ועוד יום ויותר קשה לי והכאב לא מפסיק לעצור, אבל בחיים הוא לא יעצור ותמיד יישאר עצב במשפחה וזה לא יעבור בחיים. מעיין, מה שיצא לי כתבתי ושתדעי שלכל האחים שלך כואב, גם לאבא ואמא, וגם לאחיינים שלך, וגם לעדי ומאיר, כואב לכולנו, וגם לחברות שלך. הן אומרות שאיתך היה "אקשן", ועכשיו אין כלום, אין כיף והכל עצוב. אנחנו מסתכלים בתמונות שלך ואומרים: 'לקחו כזה דבר יפה ומדהים'. מעיין, אני אוהבת אותך מאוד." מיטל, אחותה, כותבת: "מעיין, אני מקווה שהייתי אחות טובה ושאת יודעת כמה שימחת אותי בנוכחותך. אני בטוחה שאת יודעת שהייתי אבודה אם לא היית שם בזמנים קשים וגם בטובים, שומרת על הילדים ועוזרת לי כל כך. תמיד ידעת להגיד את המלה הנכונה, ולעתים הרגשתי כאילו את הגדולה ואני האחות הקטנה. כיוונת אותי המון בעזרת חוכמתך, יעצת לי רבות וסיפרת את אשר בליבך. את האחות הכי טובה שיכולתי לבקש, ומאז היותך תינוקת תמיד ידעתי שתהיי לי למקור גאווה. אני גאה בך כל יום יותר, ויודעת שאת שומרת עלי ונותנת לי את הכוח להמשיך… אני רוצה שתדעי לך, אחותי הקטנה, שאת בשבילי מיוחדת במינה… "הדמעות זורמות מעצמן כשאני חושבת עליך, על יופיך הפנימי והחיצוני, על הילדה שהיית – ילדה של בית ושל אמא, ורק אנחנו היינו חשובים. המשפחה בשבילך היא הכל, ולכן אני מנסה להיות חזקה וכך לך לגמול. לגמול לך על כל מה שעשית למעני ולהודות לך על שהיית דודה וגיסה נפלאה. אני מתמודדת כל יום עם יום חדש בלעדיך, למרות שדמותך וצחוקך איתי ולצידי כל שעה. אני רוצה לומר לך תודה – תודה על שהיית לי אחות נפלאה, תודה שאת כזו תמה וענווה, תודה שהיית שם תמיד בשבילי, תודה שחלקת עימי את כל סודותיך, תודה שהענקת לנו אור ושלווה, והכי חשוב תודה שנשארת לי בלב חרוטה. אני כאן בשבילך כמו שאת שם בשבילי. אוהב אותך תמיד ותשמרי על עצמך אחותי." אלעד, אחיה, כותב: "מעיין, אין לתאר את גודל האהבה שאני אוהב אותך, ואיך שאת צמודה לפנימיות לבבי ושאני לא אשכח אותך לנצח… מעיין, היום יש לי חלום אחד שנחזור יום אחד ונשב לשולחן שבת אצל אבא ואמא כולם ביחד. ואני מאמין שיום אחד זה יקרה כי אנחנו מאמינים בתחיית המתים, שתגיע בקרוב, אמן. מעיין אני אוהב אותך מאוד מאוד ואני מתגעגע אליך, אני כל-כך רוצה לחבק אותך… אחיך האוהב אותך לנצח ולא שוכח אותך לרגע אחד." דרור, אחיה, כותב: "לאחותי היקרה מעיין בת מזל, השם יקום דמך… אחותי היקרה, להתחיל בשבחים זה לא כל כך שייך, כי מה שאגיד ואכתוב יהיה בבחינת "מעט המחזיק את המרובה", ומן הסתם אגרע המון. אחותי, אני רוצה להגיד לך שיש סיטואציות בחיים שאי-אפשר להסביר לאף אחד כי כל מקרה וכל אדם זה עניין אחר לגמרי, אז כל שכן על הכתב זה קשה מאוד, לכן אקצר ואומר שאני מאוד מאוד אוהב אותך ומתגעגע אליך, ושבנסים גדולים אני, אבא ואמא, ליאל, מיטל ואלעד לא נשברים לגמרי, חס ושלום. ואגיד לך שמה שנותן לי כוח זה האמונה שאני מאמין שטוב לך מאוד ושנראה אותך עוד, מתי שהשם יתברך יחליט לגאול אותנו." עידו מזור כותב למעיין: "לנשמה הטהורה, מעיין של שלמות מצחיקה, יפה, הכי חברותית בעולם, פשוט נשמה טהורה. מעיין, הקשר בינינו היה קשר יומיומי, כל בוקר אותן השטויות ואותם הפרצופים, אותם השיעורים ותמיד מעל הכל צחוקים. לא יכול לחשוב, למרות שעבר מעט זמן, שלא אשמע את הצחוק המתגלגל שלך, את המשפטים שחקוקים בזיכרוני, "היציאות" הנדירות ש"חימצנו" אותי. מעייני, לפעמים אני יושב וחושב ולא מקבל, אני מקווה שבורא עולם יסלח לי, למרות שבתוך ליבי אני מאמין באמונה שלמה שאת יושבת שם בגן העדן הקסום מאושרת ויפה מתמיד בתוך הטוב שבעולם הבא ומסתכלת למטה ומרחמת על כולם, כי תמיד היה לך את האופי של הטובה והרחמנית, תמיד ידעת לקבל אנשים איך שהם ולא לשפוט, ולא זילזלת באף אדם. את מרחמת על כל מי שאת רואה ומתקשה לעכל, מעייני, את רואה מלמעלה כמה טהורה את, וכמה אנשים כואבים את אובדנך. מעיין, הקשר בינינו יישאר לעד, אני לא מסוגל לשכוח את השמחה ואת האושר שהקרנת. בהתחלה, כשהכרנו בקורסים לפני התיכון, היה בינינו חיבור, החבורה שהיתה סביבך מההתחלה עם אודרה וכל הקנוניה. למדנו בכיתה? שנה של התחלה וגישושים "למדנו". ואז בחרנו באותה הדרך, באותה המגמה ובורא עולם סידר שנלמד עד הסוף באותה הכיתה. החיבור בינינו היה מוצלח כי את תמיד היית צדיקה, הבנת את הדעות שלי כי בחרנו להאמין בדרך התורה. היינו מדברים על האחים הצדיקים שלך, ההתלהבות שהם חזרו בתשובה, סיפרת לי על אומן וראש השנה. ימי ההולדת שלך היו בשבילי מנהג, לבוא לבית שלך, לחגוג ולשמוח איתך. האחות שלך, מיטל, שתמיד התגאתה בך, שאת הכי יפה והכי מוצלחת במשפחה. ליאל, הנשמה הקטנה, שהיתה לך והיית לה כל עולמה, ובכל רגע היית מזכירה בכיתה את שמה ואת "היציאות" שלה בתור ילדה קטנה שהצחיקו את המשפחה. "וכמובן, אבא שלך, שתמיד קיבל אותי בכבוד ובשמחה. והאישה שסימלה את חייך, אמא שלך, הכי חמה, אוהבת, דואגת, האישה הכי מקסימה. מעייני, למדנו, צחקנו, התקרבנו ועברו עוד שלוש שנים במהרה, הלכנו לצבא והתרחקנו טיפה, אך יום בהיר אחד הקשר בינינו חזר לפעילות מלאה, דיברנו בטלפון לעתים קרובות ונפגשנו בכמה מקומות. אני מרגיש שבורא עולם נתן לי להיות איתך בקשר חזרה בשביל שלפחות אזכור תמיד שהיתה בינינו אהבת נפש, בערך שלושה חודשים של התקרבות ממשית האירו אצלי רגשות מעורבים, מצד אחד כאב עצום שבמלים לא ניתן להסביר. מעייני, אני פשוט לא מאמין, ומצד שני, נחמה לא מובנת שבשלושת החודשים האחרונים בורא עולם נתן לי לטעום מהשמחה, היופי והטוב שאת מקרינה. מעייני, לנצח לא אשכח, אוהב אותך מכל ליבי." מתוך דברים שכתבה למעיין חברתה אתי: "מעיין מלאך יפה!… מעיין אני כל הזמן מודה לאלוקים שנתן לי את הזכות להכיר חברה טובה כמוך, שידעה להקשיב לי עוד מהיום הראשון שהכרנו. מעיין, לא יודעת כמה אני חולה עליך, אני שמחה שדיברנו בלילה לפני המקרה, אני שמחה שאמרתי לך כמה פעמים: 'אני אוהבת אותך, אני כבר מתה לראות אותך מחר, אני מתגעגעת,' אבל לא ראיתי אותך ולפעמים אני מאשימה את עצמי שלא שיכנעתי אותך מספיק לא לבוא מחר לבסיס. אבל אני גם יודעת שזה לא בידיים שלי. אני יודעת שתמיד היית מלאך וגם עכשיו את מלאך ואת שומרת על כולם מלמעלה, במיוחד על אמא שלך ועל המשפחה שלך כי אין כמוך, את יכולה לעשות הכל עכשיו… מעיין, את התקופה איתך אני בחיים לא אשכח, ואני מודה לך על כל מה שעשית בשבילי… מעיין, הלוואי ואת קוראת את המכתב הזה איכשהו, אני רוצה שתדעי שאני חולה עליך יפה שלי תמיד ואל תשכחי אני תמיד אוהבת אותך וחושבת עליך ומדברת עליך ואליך הרבה. שנשמתך תהיה בגן עדן, אמן." מתוך דברים שכתבה אליס אהרון, חברתה של מעיין: "מעיין, המלאך שלי! כמה מלים לא יספיקו לתאר אותך, את הנסיכה היפה. הכרנו בבסיס ומהר מאוד התאהבתי בך, בחיוך, באופטימיות שבך, בהקשבה, את היית הכותל בשבילי, שעות הקשבת, עזרת תמיד וידעתי שלא משנה מה את תהיי שם ולא טעיתי בכלל. והיום אני יושבת ואמורה לספר עליך, על המלאך ששמר עלי. מי שהכיר אותך פשוט הרוויח המון. נסיכה שלי, היום אני יושבת, מסתכלת בתמונותיך, בחיוך הקסום שהצליח כל פעם לשבור לבבות… מלאך שלי, תשמרי על האנשים שאוהבים אותך, המשפחה התומכת, המקסימה. אני יודעת היום מאיפה כל היתרונות שלך, האופי המדהים. מעייני, בחיים לא אסלח ולא אשכח איך קטפו אותך. אני לא יכולה לסיים כי המלים לא יתארו אותך בחיים, אז מעיין אני אוהבת אותך נשמה יפה, מלאך, הנסיכה שלי!" שירן מוכתר, חברתה של מעיין, כותבת לה: "מעיין, אני מאוד מאוד מתגעגעת ולא מפסיקה לחשוב עליך. אם רק הייתי יכולה לדבר איתך ולספר לך את כל מה שעובר עלי בזמן האחרון, להביט בך ולהקשיב לכל מלה שהיית מוציאה מהפה. חצי שנה לא ראיתי אותך ואת חסרה לי מאוד מאוד. אני לא מבינה את זה שאני צריכה להסתפק בתמונות שלך מבלי להרגיש אותך, לשמוע אותך, שאת קרובה ופשוט חיה. פתאום הכל נהיה ריקני ולא ברור בלעדיך. כאילו באו ולקחו ממני עולם שלם, שתמיד מילא אותי בשמחה ובחיוכים. ביום אחד מישהו בא ולקח אותך, הוא לקח דבר שאסור, בלי רשות. יש בי אמונה חזקה מאוד שאני עוד אראה אותך. אני מסתכלת על התמונות שלך, אני רואה אותך כל כך יפה ושלווה. מעייני, אני אוהבת אותך. את היית הדבר הכי מאושר שהיה לי בחיים, ואת יודעת שתמיד הודיתי לה' על שנתן לי אותך (ובסוף הוא היה צריך לקחת). מאמי, אני אהבתי, אוהבת ותמיד אמשיך לאהוב. ואם אני לא שומעת ורואה אותך אז לפחות תבואי לי בחלומות… אני חיה את מותך, אוהבת." חברתה סיון הר-זהב כותבת: "מעיין, מ-מאזינה תמיד לחבריך בשעת צרה או סתם ללא סיבה ומייעצת מכל הלב, ע-עיניך שופעות טוהר ומידות טובות, י-יפה כמוך עוד לא ראיתי, י-היו"ד החסרה שווה עשר – 10 – כי את בדיוק כזאת!! יהי רצון שתהא נשמתך צרורה בצרור החיים"; נ- נשמה טהורה היית והינך שם בין כל הפרחים… אני חושבת לעצמי איזה מזל וחיים נפלו בחלקי שהכרתיך, 'אפילו לפגישה, חצי פגישה, מבט אחד מהיר,' ודרכינו הצטלבו זו בזו. למרות שהמפגשים שלנו היו היו בין כותלי הבסיס, אהבתי אותך מאוד בשל היותך כה מיוחדת ומקסימה, שופעת רוך ומתיקות אינסופית… את מעיין תמיד תהיי חקוקה במוחי, בנשמתי ובלבי!!" אביתר סדן כותב למעיין: "מעייני, תמיד אזכור אותך, את החיוך הרחב, את הצחוקים הגדולים, אוהבת ללא גבולות ותנאים גם כשהיינו מתווכחים על דברים מהותיים, סתם בשיעורים ובהפסקות. מתגעגע, רוצה לראות אותך אפילו רק בחלומות. תמיד אנצור אותך, רק זיכרונות טובים השארת אחריך… מעיין, שתדעי שאני אוהב אותך ומתגעגע." יוסף עסיס כותב למעיין: "הדף הזה קצר מכדי לתאר את כל הנמצא בליבי!… את היית בשבילי יותר מסתם אדם… את היית כמו אחות! אחות שאני בחיים לא אשכח ושבחיים לא תצא מליבי! אני אזכור אותך לעד. אני תמיד אזכור אותך מלאך שלי! אני כותב את המכתב הזה בידיעה שאת לא תקראי אותו אך בכל זאת בתוך לבי אני מאמין שאת כאן לצידי… קוראת אותו יחד איתי! כשראיתי אותך הייתי שמח! מעיין, כמה שאת חסרה לי, הלב שלי הלך, מעייני שלי. יש לי פצע בלב שלעולם לא יירפא מהידיעה שלא אראה אותך לעולם… באהבה ובגעגועים רבים…" (דף זה הוא חלק ממפעל ההנצחה הממלכתי 'יזכור', שנערך ע'י משרד הביטחון)