נעים, לוסיאן (“לולו”)

בן אלברט ואיבט. נולד ביום ד' באדר תש"ה (17.2.1945) בטוניס אשר בטוניסיה. לוסיאן היה בן שש כאשר נתיתם מאביו והמשפחה הגדולה והמיותמת התפרנסה מעבודתה של האם. אחרי חמש שנים החליטה האם להעלות את המשפחה לארץ. במוסד "עליית הנוער" אשר במגדיאל עברו עליו שנותיו הראשונות ובו קיבל את ראשית חינוכו העברי.. כאשר עבר לבית-הספר התיכון על-שם טשרניחובסקי אשר בנתניה פגש לראשונה בבני-הארץ ותמורה זו הביאה בנפשו זעזוע לא קל. היה ספורטאי ונמנה עם חברי קבוצת "מכבים" בנתניה. במוסד טשרניחובסקי עברה עליו תקופת ההתבגרות מתוך מאבק איתנים לשם התערות בתרבות הישראלית. עם כל היותו עדין-נפש ונעים-הליכות הפך לנוקשה ולעקשן ברצותו לנצח בחייו תמיד. בנעוריו חיפש תמיד את האידיאל והתוכן לחייו – ואמנם את אלה מצא ביום בו התגייס לצבא. באוגוסט 1963 הגיע לגיל-השירות הצבאי ואז התנדב לחיל-הצנחנים. באותו יום כאילו נולד מחדש ומצא את הגאולה. הוא הצטיין כחייל במילוי חובותיו; השקדנות והסדר אשר ליוו אותו בתקופת- לימודיו בבית-הספר התיכון המשיכו ללוותו גם בחייו הצבאיים. הוא סיים קורס מ"כ ולאחר-מכן קורס-קצינים וכן עלה בסולם-הפיקוד עד שלבסוף הגיע לקורס מפקדי-פלוגה. שירת בתור סגן מפקד-פלוגה ולבסוף בתור קצין-מבצעים גדודי והגיע לדרגת סגן. השתתף בכל פעולות-התגמול שהצנחנים ערכו. במשך התקופה האחרונה – ובהן רכש נסיון קרבי רב. מעולם לא עזב את הצנחנים ולו גם ליום וכאשר עמדה לפניו הברירה אם לנסוע כמדריך לאחת ממדינות אפריקה או להישאר בצנחנים בחר באפשרות השנייה. כאיש צבא-הקבע נפל בקרב שנערך ליד עזה ביום הראשון לקרבות של מלחמת ששת הימים, הוא כ"ו באייר תשכ"ז (5.6.1967). הפלוגה אשר בה נמצא נכנסה לשטח של אש מרגמות ותותחים נגד טנקים. בנסותו לאתר את הטנקים התרומם וכשהוא חשוף לאש – נפגע. את תפקידיו ראה בהתנדבות ובהקרבה ואותם מילא בשלימותם. הובא לקבורה בבית-הקברות הצבאי בבארי ולאחר זמן הועבר למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בנתניה. בחוברת שהוצאה על-ידי עיריית נתניה לזכר בניה שנפלו על משמרתם פורסמה רשימה עליו.