נעים, דויד (“דינו”)

בן יעקב ולידיה. נולד ביום כ"ט במרחשון תש"ה (15.11.1944) בטריפולי שבלוב. בגיל ארבע הגיע לארץ עם משפחתו בת תשע הנפשות. גלגולי הקליטה בארץ החלו בחיפה ונסתיימו ברחובות; שם קיבל את חינוכו היסודי. ההורים התפרנסו מחנות-המכולת הקטנה שפתחו אך הגורל התאכזר להם ואבי-המשפחה מת באופן פתאומי. "עליית הנוער" רצתה להקל על המשפחה וקיבלה תחת חסותה, כחניכי חוות הנוער הציוני על-דם גולדשטין בירושלים, את הבת הגדולה ואת אחד האחים יחד עם דויד. חינוכו של דויד במסגרת החברה נטע בו אחריות מיוחדת כלפיה זולת. במיוחד הכיר בחשיבותה של עבודה יוצרת לטובת המדינה. עצמאותו ותקיפותו התבלטו עוד מגיל צעיר ובמשך השנים שדויד בילה במוסד הוכיח גם כושר מנהיגות בעמדו בראש החבורה. אציל היה דויד, רגיש ובעל נטייות מיוחדות לדברי אמנות – לציור ולגילוף בעץ. מחנכיו ניבאו לו עתיד מזהיר. בהגיע גיל-הגיוס בפברואר 1963 גויס דויד לצה"ל וצורף לחיל-השריון ואת שירותו הצבאי מילא בנאמנות והשתתף בכל קריאה ובכל מקרה שבו נדרש. הוא היה חייל למופת במלאו כל תפקיד שהוטל עליו במסירות ובנאמנות. היה יוצא לשירות-מילואים אחרי שחרורו והמשיך לפעול בהצטיינות. ביום כ"ג באלול תשכ"ז (28.9.1967) נפל דויד בקרב באיזור תעלת-סואץ בעת הפגזת האויב על ידי ארטילריה מצרית. הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בקרית שאול.