נס, ישראל
בן אסתר וצבי. נולד ביום כ"ט באייר תרצ"ח (30.5.1938) בפולין ועלה ארצה עם משפחתו בשנת 1948. ישראל, ניצול השואה, הצטרף בילדותו עם הוריו לפרטיזנים ביערות פולין. הוא התחיל את לימודיו היסודיים בפולין וסיימם בבית-הספר 'נוה שלום' ביפו. אחרי-כן השתלם בקורס פקידות ב'מרכז מוסמכים' ועד גיוסו לצה"ל עבד בחברת 'צינקוגרפיה ישראלית' כמתלמד. ישראל גויס לצה"ל בראשית חודש אוגוסט 1956 והוצב בחיל השריון. לאחר הטירונות השתלם בקורס מט"קים ושימש כמש"ק טנק. בשנת 1959 נשא לאישה את שרה והם בנו את ביתם ברעננה. במרוצת השנים נולדו שלושת ילדיהם. מסירותו של ישראל למשפחתו, דאגתו ואהבתו לכל אחד מבניה לא ידעה גבול. כבן להוריו, כבעל, כאב, וברבות הימים כסב, היה עמוד תווך ומודל לחיקוי לכל אחד מבני המשפחה. מספרת רעייתו: "…וכך נמשך החיזור במשך שלושים-ושמונה שנה, כאשר אתה חבר, מאהב, אוהב, מפרגן ונותן לי קרדיט לאורך כל הדרך". וכותבת איילה, בת-הזקונים: "איש גדול עם לב גדול ונשמה גדולה. אהבת חיינו. ותמיד עם חיוך, עם המבט הטוב הזה בעיניים הקטנות. כל-כך אהבתי". וכותב חתנו, משה: "הרגשתי מהרגע הראשון שאתה אוהב אותי, וכל הזמן חיפשתי בחיי בית חם ואוהב כשלך, כשלכם. כאן היכרתי אדם נפלא ויוצא מגדר הרגיל. החיוך שלך, האהבה וכל כולך הקרינו כלפי אושר ושמחה, ואתה הוא שעיצבת אותי בחיים". בשנת 1974 התנדב ישראל לשירות קבע בחיל התחזוקה בתפקיד מש"ק הנפקה וברבות הימים שימש כנגד תחזוקה. במשך חמש שנים היה אחראי על מחסן חגור ואוהלים בבסיס ציוד, ולדברי מפקדו גילה חריצות ושליטה ראויים לציון. בעקבות הצלחתו מונה לתפקיד עוזר ראש מדור מחסנים. בתיקו האישי מצויות הערכותיהם הטובות של מפקדיו לכל אורך דרכו בשירות: "בחור רציני, לומד את המקצוע ביסודיות". "תוך פרק זמן קצר הוכיח חריצות, סדר, משמעת, יחס לציוד ושליטה על פקודיו בצורה יוצאת מהכלל". "מסור, נאמן, יעיל, יוזם ומבצע כל תפקיד המוטל עליו ביעילות מרבית". "בעל מוטיבציה גבוהה, שואף לקידום הנושאים שעליהם הוא מופקד". "נגד מעולה, בעל יוזמה אישית גבוהה ביותר". "בעל מקצוע מעולה, הממלא את תפקידו במסירות, אחריות ודייקנות ראויים לציון, תוך כדי מחשבה ותושיה לפתרון בעיות הצצות בשטח". בסיכומי ראיונות עימו נכתב: "מדובר בנגד אשר מבצע את עבודתו משכמו ומעלה. בעל יוזמה ומעוף ומשמש דוגמה ומודל לסובבים אותו. למרות מגבלותיו הרפואיות מתפקד בצורה מעוררת התפעלות וברוב המקרים מעבר לשעות העבודה המקובלות". במהלך שירותו השתלם ישראל בקורסי הנהלת חשבונות. בעיני חבריו ליחידה היה ישראל תמיד מחייך, תמיד אופטימי. הוא קיבל את אות מבצע קדש, אות מלחמת ששת-הימים, אות מלחמת יום-הכיפורים ואות מבצע שלום-הגליל. ביום י"א בשבט תשנ"ג (2.2.1993) נפל ישראל בעת שירותו והובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין הצבאי ברעננה. השאיר אחריו אישה – שרה, בן – יאיר שתי בנות – רונית ואיילה, ושישה נכדים. הוא קיבל תעודת הוקרה וכבוד על שירותו בקבע. במכתב תנחומים למשפחה כתב מפקדו: "אדם אשר נשא על כתפיו את מטענם של כל הסובבים אותו, הלא הוא רס"ב ישראל נס ז"ל. אוהב שלום ורודף צדק היה, אוהב את הבריות, והבריות אהבו אותו, אוהב אדם באשר הוא אדם. נחלץ לעזרת הזולת לפני הדאגה לעצמו. את שירותו במדור מחסנים עשה תוך יציקת תוכן בעל ערכים מפוארים ומושרשים. ישראל הטביע את חותמו בכל פינה, ואותותיו ניכרים על כל צעד ושעל. לאורך כל ח"י השנים בהן שירת ביחידתנו, ישראל ניצח ללא ליאות על מערך האחסנה הגדול שבצה"ל. בנועם הליכותיו ובאישיותו הכבירה השכיל לנווט ולפלס דרך והיה כחלוץ לפני המחנה תוך דבקות ונאמנות למילוי המשימה. תקצר היריעה מלפרט ולו במקצת מההישגים הרבים והגדולים שישראל עמד בראשם כאשר הדאגה העיקרית היא הדאגה לפרט והשיפור הגדול במתן שירות ליחידות צה"ל תוך התייעלות מתמדת. איש משפחה היה לנו. כאב וראש לכל פקודיו ועמיתיו. בנועם הליכותיו הצליח לאחד אותנו למשפחה אחת מגובשת במדור וביחידה כולה". רעייתו תרמה לזכרו ספרייה תורנית לבית-הכנסת 'הפועל המזרחי' ברעננה.
