נסראלדין, לוטפי

בן לטיפה ווג'יה. נולד ביום 28.5.1970 בכפר הדרוזי דליית אל כרמל שבמרומי הר הכרמל. אח לאלהאם, שאדי, האדי ואליזה. נקרא על שם דודו, רב-סמל לוטפי נסראלדין, לוחם "גולני" שנהרג שנה קודם לכן, ב-7.5.1969, במרדף אחר מחבלים בערבה. בביתו שבכפר גדל לוטפי באווירה ביתית חמה ועוטפת. הוא למד בבית הספר היסודי ובחטיבת הביניים שבדליית אל כרמל, והמשיך לבית הספר התיכון החקלאי "כפר גלים" שבטירת הכרמל, שם סיים את חוק לימודיו. הוא התעניין בספורט ושיחק בקבוצת הכדורגל שבכפרו. לוטפי היה בחור שקט וצנוע, חייכן ונעים הליכות, ותמיד שימח את הסובבים אותו. מסור היה להוריו למשפחתו, אהוב ומקובל על כל אנשי הכפר, ומוקף חברים רבים. ערכי ההתנדבות, התרומה לקהילה והסיוע לזולת היו מאבני היסוד באישיותו, ולא בכדי. רבים מבני משפחתו הם אנשי כוחות הביטחון; אביו שירת בשירות בתי הסוהר ואחיו שירת כנגד באחד מבסיסי צה"ל שבצפון. סבו של לוטפי, אמל נסראלדין, הוא מהדמויות המרכזיות בחברה הדרוזית בישראל: בשנים 1988-1977 כיהן אמל כחבר כנסת מטעם הליכוד, ולאחר נפילתו של בנו, לוטפי הראשון, הקדיש את חייו לפעילות הנצחה, ייסד את בית יד לבנים הדרוזים ומכהן כיושב ראש הארגון. לוטפי הנכד, במסגרת תנועת הנוער שאליה השתייך, יזם איסוף תרומות אשר חולקו לנזקקים, במיוחד סביב תקופות החגים. ב-20.2.1989 התגייס לוטפי לצה"ל, והיה מהדרוזים הראשונים שהצטרפו לחיל הים. בשנות שירותו הארוכות התנסה בתפקידים שונים, בתחומי עשייה מגוונים, וצלח אתגרים רבים. בסיום תפקידו בחיל הים עבר לוטפי לחיל התותחנים, ומשם עבר לחיל החימוש. בתום שירותו הסדיר המשיך לצבא הקבע, ולאחר שמונה שנות שירות הצטרף לחטיבת "גולני" שהייתה לביתו השני ושבה עבר כמה מסלולים וקורסים. במהלך שירותו יצא לוטפי ללימודים, ובתום ארבע שנים הוסמך כהנדסאי. הוא עסק באופטיקה, ובעשר שנות שירותו האחרונות שימש כממונה על הלוגיסטיקה בגדוד 13 של "גולני" והגיע לדרגת רב-סמל מתקדם. בשנת 1996 נישא לוטפי לבחירת לבו חנאן, ובשנת 2003 נולדה בתם אסול. לוטפי אהב מאוד את הצבא ואת המדינה ורצה להמשיך ולתרום. "איש תרבות," אמר עליו סבו, "אוהב את כולם ואהוב על כולם." "איש קבע מסור ומקצועי," העיד מפקדו. במלחמת לבנון השנייה היה לוטפי עם החיילים בתוך השטח והקרבות. "הוא המשיך במסורת המפוארת של הדוד שלו," ספד לו בן הדוד דיין. ביום 27.12.2008 פתח צה"ל במבצע "עופרת יצוקה" שנועד לפגוע בממשל החמאס, להפחית את הירי לעבר יישובי הדרום, ולגרום למציאות ביטחונית טובה יותר לאורך זמן סביב רצועת עזה. ראשיתו של המבצע הייתה בתקיפות אוויריות של חיל האוויר, ולוטפי, ששירת ברמת הגולן, נקרא לרדת דרומה ולסייע בהכנות לקראת הפעולה היבשתית המתוכננת. יומיים מיום תחילת המבצע, ביום 29.12.2008, נפל לוטפי בקרב. לוטפי נפגע מרסיסים של פצצת מרגמה שנורתה מהשטח הפלסטיני לעבר המועצה האזורית שער הנגב, והתפוצצה בבסיס צה"ל שליד נחל עוז, שם שהה. מן הירי נפצע חייל נוסף באורח אנוש, ועוד ארבעה נפצעו באורח קל. לוטפי, בן שלושים ושמונה במותו, היה החייל הראשון שנהרג במבצע "עופרת יצוקה". בהגיע הידיעה על מותו עטף אבל כבד את דליית אל כרמל. אלפים מכל רחבי הארץ ליוו את לוטפי למנוחות בדרכו האחרונה, בבית העלמין הצבאי שבעוספיה. לוטפי הותיר אישה, בת, הורים, שתי אחיות ושני אחים. לאחר נפילתו הועלה לדרגת רב-סמל בכיר. על קברו ספד לו סגן-אלוף עמית פישר, מפקד בא"ח "גולני": "לוטפי שירת בגדוד 13 כאיש קבע בכיר במחלקת החימוש, ולמעשה מתוקף ניסיונו הרב ומקצועיותו ניהל את כלל משק החלפים החטיבתי לקראת המבצע. תפקידו היה חשוב מאין כמותו והיווה חלק חיוני ביכולת להילחם ולפעול למול ארגון החמאס בעזה. מותו של לוטפי הינו תזכורת עבורנו לעבודה הקשה והמסורה אותה מבצעים צוותי החימוש בשגרה ובלחימה. צוותים הנמצאים בחזית למול האש ולוקחים על עצמם סיכונים רבים על מנת לאפשר את ביצוע המשימות של הכוחות הלוחמים. זכיתי להכיר את לוטפי אישית כאשר שירתתי כסמג"ד בגדוד 13 לפני מספר שנים. הכרתי אדם נפלא, ישר וצנוע, איש מקצוע מסור, מנוסה ומקצועי. לוטפי היה אדם שנעים היה להיות ולעבוד בחברתו ושניתן היה לסמוך עליו בכל משימה. מותו מהווה אבדה קשה לכולנו: חבריו, מפקדיו וחייליו. מותו של לוטפי הגיע לכולנו בהפתעה. אתמול בערב התבקש לפעול למען הגדוד ולארגן את ציוד החירום עבור נגמ"שים. יחד עם החייל יוסי בר ציון שנפצע אנושות הגיע לוטפי לבסיס נחל עוז. בתוך ניהול משימתו נפגע מרסיסי פצצת מרגמה שנורתה מעזה ונחתה במקום. משפחה יקרה, בנכם שירת שנים רבות בצה"ל בחטיבת 'גולני' ונחשב לאיש קבע מסור ומקצועי. אנו איבדנו חבר לנשק ואתם בן, אח, בעל ואב. נזכור את בנכם לעד. יהי זכרו ברוך." כלי התקשורת אשר סיקרו בהרחבה את האירועים ייחדו כתבות רבות ללוטפי. את בית המשפחה פקדו אזרחים מכל רחבי הארץ ואישים רבים, ובהם נשיא המדינה שמעון פרס, שר הביטחון אהוד ברק, והרמטכ"ל, רב-אלוף גבי אשכנזי. באתרי האינטרנט נכתבו מאות תגובות של גולשים אשר הביעו השתתפות בצער המשפחה והזדהות עם העדה הדרוזית כולה, ובהם מכריו של לוטפי, שסיפרו על אדם אהוב, משכמו ומעלה: "היית לנו כאבא," כתבו חבריו ב"גולני", "אדם יחיד במינו, הנגד הכי מדהים בצבא הגנה לישראל," כתבה תאיר. "אדם טוב ונחמד," הוסיף חבר ללימודים מכפר גלים. חבריו הפיקו סרטון לזכרו, ובו תמונות מתחנות חייו השונות. הסרטון, בעריכתו של עמיד חסון, מופיע בכתובת: http://www.youtube.com/watch?v=VF8z-kThFg0. עוד כתבו החברים והקליטו שיר לזכרו של לוטפי, המופיע בכתובת http://www.thefilter.com/WebVideo/15212723. סרטון מרגש נוסף המספר את סיפורו של לוטפי ואת סיפורה של משפחתו מופיע בכתובת האינטרנט http://yes.walla.co.il/?w=2/8616/1475733. המשוררת שושנה ויג חיברה לזכרו של לוטפי את השיר "איזה גורל", המבוסס על דבריו של סגן יושב ראש אגודת הסופרים, המשורר נביל נאסראלדין: "איזה חיוך היה לו / קישטתי אותו והכנתי אותו / כל עיר הכרמל / ליד הארון / רציתי שיראו את בן דודי היפה / ברגעים כאלה אני מתחזק // בקול שלו שמעתי / עופרת יצוקה / שמעתי ברית דמים / דרוזים ויהודים / אחים / גורל אחד // כתבו בעיתון / הוא נהרג / הסב איבד את בנו / בשנת 1969 / ולאחר שנה קראו ללוטפי / והוא בא // איזה גלגול נשמות / לוטפי / איזה חיוך / עכשיו יחפשו לוטפי חדש / הוא ייוולד // לגורל חדש / בלי דם." ביום 10.1.2009 התקיים לזכרו של לוטפי משחק ידידות בין קבוצת הכדורגל "דליית אל כרמל" ולקבוצת "מרחבים" מהדרום. באירוע נכח שחקן נבחרת ישראל בעבר מרדכי שפיגלר, ובתום המשחק הוענק גביע הוקרה למשפחתו של לוטפי. לוטפי זכה לערך על שמו באנציקלופדיה השיתופית "ויקיפדיה". באתר הרשת החברתית "פייסבוק" נפתחה קבוצה לזכרם של כל חללי מבצע "עופרת יצוקה", בכתובת http://www.facebook.com/group.php?gid=43048484431.