נסים, מאיר
מאיר, בן רחל ועואד (עודד), נולד ביום ו' בשבט תש"א (3.2.1941) בעדן. הוא סיים את לימודיו היסודיים בעדן ואחרי-כן עקר לאנגליה, שם סיים את לימודיו התיכוניים בבית-הספר הגבוה. אחרי-כן החל ללמוד באוניברסיטת לונדון ערבית קלאסית ועברית והוענק לו תואר ראשון. מאיר עלה ארצה ב-1967 והתיישב בירושלים. למחייתו התפרנס מעבודה כקצין בממשל באזור יהודה. הוא נשא אישה ובמחצית 1969 היה לאב. לא חלפה שנה והוא כבר אב לשניים. מאיר היה בעל ואב מסור למשפחתו, נאמן ודואג לכל מחסורה. מאיר גויס לצה"ל בסוף אפריל 1971 והוצב לחיל הרגלים. לאחר הטירונות שירת תקופה קצרה, מפאת גילו המבוגר, ולבסוף שוחרר מהשירות הסדיר והוצב לכוחות המילואים. כשפרצה מלחמת יום-הכיפורים נקרא מאיר לשירות. הוא נשלח לסיני והצטרף ליחידתו שם. יחידתו השתתפה בקרבות הבלימה הקשים נגד המצרים באזור תעלת סואץ. ביום י"א בתשרי תשל"ד (7.10.1973) תוך כדי קרב בקרבת מוצב "אורקל", נתקלה יחידתו במארב של חיילי קומנדו מצרים ובקרב זה נפגע מאיר ונהרג. זמן רב היה בחזקת נעדר ואחר-כך נחשב כנעלם. לימים נמצאה גופתו והוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין בהר-הרצל, בירושלים. השאיר אחריו אישה, שני ילדים, הורים וארבעה אחים. לאחר נופלו הוענקה לו דרגת רב-טוראי. במכתב תנחומים למשפחה השכולה כתב מפקדו: "מאיר נמנה עם שורותינו ולחם בגבורה רבה במעוז "אורקל", שעל שפת תעלת סואץ. בתקופת שירותו עמנו בגדוד מצאנו בו תכונות של אדם ושל לוחם למופת. אנו, מפקדי היחידה וחייליה, כואבים יחד עמכם. דמותו תישאר תמיד עמנו".
